הכרעת דין בתיק ת.פ. 2164/06

כתב האישום ותשובת הנאשם

1.         בכתב אישום מתוקן שהוגש נגדו הואשם הנאשם בביצוע העבירות הבאות: סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(5) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין; כניסה לישראל בניגוד לחוק, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"); הסעה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל; נהיגה ללא רישיון, עבירה לפי סעיף 10(א) רישא לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה"); חציה ברמזור אדום, עבירה לפי תקנה 22 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (6 עבירות).

2.         בכתב האישום נאמר, כי ביום 16.10.06, במהלך שעות היום, נהג הנאשם ברכב מסוג מיצובישי והסיע שניים מבלי שהיה בידם היתר לשהות ולעסוק בישראל.

            באותו יום בסמוך לשעה 20:00, באזור "תלפיות" בירושלים, בעקבות קבלת דיווח על רכב חשוד, התבקש הנאשם מספר פעמים, באמצעות מערכת הכריזה של ניידת משטרתית, לעצור את הרכב. הנאשם לא שעה לקריאת מערכת הכריזה, לאורות המהבהבים והסירנה של הניידת שהופעלו, והחל במנוסה במהירות גבוהה.

            בעקבות מנוסתו של הנאשם, דלקה אחריו הניידת המשטרתית תוך כדי נסיעה עם אורות מהבהבים והשמעת סירנה משטרתית. במהלך מנוסתו, סיכן הנאשם בטיחות נוסעים. כך שבאזור הרחובות האומן, משה ברעם, התעשייה, חרשי הברזל, דרך בית לחם, דרך חברון, שבאזור תלפיות, עבר שישה רמזורים אדומים, עלה על איי תנועה, נסע בנתיבים נגדיים בניגוד לכיוון התנועה כשרכבים נוסעים מולו, ואף התחמק מניידת שחסמה את נתיב נסיעתו תוך שהוא עולה על אי תנועה במהירות, עובר ברמזור אדום ונוסע בנתיב הנגדי בניגוד לכיוון התנועה. הנאשם המשיך במנוסתו, וברח לכפר צור באחר בעוד הניידת דולקת אחריו. בהגיעו למחסום "שיח סעד", לא שעה הנאשם לשוטרי מג"ב שסימנו לו לעצור באמצעות פנס, ורק משכיוונו אליו נשקיהם, עצר הנאשם את הרכב. המעשים שתוארו בוצעו על ידי הנאשם בשעה שהוא שוהה בישראל ללא אישור שהייה כדין וללא שהוציא רישיון נהיגה.

3.         בתשובתו לכתב האישום, שניתנה ביום 12.12.06, הודה הנאשם בכך שנהג ברכב המיצובישי וכן בהסעתם של שני השוהים הבלתי חוקיים. הנאשם גם מודה שנס מהשוטרים במהירות של 80 - 100 קמ"ש וכי שמע את הסירנה של הניידת, אך אינו מודה כי שמע את הכריזה שהורתה לו לעצור. הנאשם גם הודה, כי הניידת דלקה אחריו עם אורות מהבהבים והשמעת הסירנה, כי עבר שלושה עד ארבעה רמזורים באדום, ולא שישה כנזכר בכתב האישום. הנאשם מכחיש כי סיכן בטיחות נוסעים. הנאשם גם מודה שעלה על אי תנועה אחד ולא רבים כנזכר בכתב האישום. הנאשם מודה שנסע בנתיבים נגדיים אולם לא כאשר רכבים נוסעים מולו. הנאשם מודה כי ברח לכפר צור באחר בעוד ניידת דולקת אחריו, ובהגיעו למחסום עצר. לדבריו, לא נשאל במשטרה בנושא של כיוון הנשקים אליו על ידי שוטרי המג"ב שהיו במחסום.

            הנאשם הוסיף והודה, כי שהה בישראל שלא כדין וכי אין בידו רישיון נהיגה.

על הראיות

4.         מטעם המאשימה הוגשו הודעותיו של הנאשם במשטרה (ת/2, ת/3), ובנוסף העידו שוטר ושוטרת שהיו בניידת משטרה שדלקה אחרי הנאשם באזור תלפיות. כן העיד נהג ניידת משטרה נוספת שביצעה חסימה ברח' משה ברעם שהנאשם חמק ממנה, וכן שוטר מג"ב שביצע חסימה במחסום "שייח סעד".

            הנאשם בחר שלא להעיד, על אף שהוסבר לו כי הימנעותו מלהעיד עשויה לשמש חיזוק למשקל הראיות של התביעה וכן סיוע להן במקום שדרוש להן סיוע על פי סעיפים 161-162 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

העדויות מטעם המאשימה

5.         השוטר אבי נחמיאס (ע"ת 1), העיד כי היה הנהג בניידת משטרה. ביום האירוע בשעת ערב קיבל מהמוקד הודעה על רכב חשוד הנמצא בתוך בית צפפא. הוא הגיע למקום יחד עם השוטרת שהייתה עמו וראה את הרכב חונה בלא שהיו בו אנשים. הוזמן חבלן משטרתי אשר יבדוק את הרכב. החבלן ביקש, כי יצא מבית צפפא וינחה אותו למקום הימצאו של הרכב. משחזרו למקום שם חנה הרכב הסתבר, כי הרכב לא היה שם. העד יצא מבית צפפא לכיוון רחוב חרשי ברזל ושם איתר את הרכב החשוד ונסע אחריו. משהבחין הנאשם בניידת הנוסעת אחריו, עקף טור של כלי רכב בשעה שהוא נוסע בנתיב הנגדי המיועד לכלי רכב הבאים ממול והמשיך בנסיעתו. בשלב זה הפעיל העד סירנה והדליק את האורות שעל הניידת וכרז לנאשם מספר פעמים לעצור בצד, אך הנאשם לא ציית. הנאשם המשיך בנסיעתו, חצה צמתים באור אדום, עלה על אי תנועה ברחוב משה ברעם בפנייה לדרך בית לחם, תוך שהוא נוסע בניגוד לכיוון התנועה. לאחר מכן, לאחר נסיעה במספר רחובות נוספים וחצייתם ברמזור אדום, הגיע לצומת דרך חברון, עלה על אי תנועה, פגע בעמוד שהיה מוצב שם, וכמעט פגע בכלי רכב שעמדו לחצות את הצומת. הנאשם עצמו חצה את הצומת באור אדום והמשיך בנסיעתו לכיוון שכונת ארמון הנציב. העד הוסיף כי נהיגתו של הנאשם לא גרמה לסיכון להולכי רגל, אם כי לגבי הנוסעים בדרך ובמיוחד בדרכים שבהם נסע הנאשם נגד כיוון התנועה נגרם סיכון. על פי דברי העד חצה הנאשם שישה צמתים ברמזור אדום ועלה על שני איי תנועה.

6.         השוטרת לוני חלי (ע"ת 2), הייתה עם ע"ת 1 בניידת המשטרה שניהלה את המרדף אחר הנאשם. באופן כללי חזרה על תיאורו של ע"ת 1, תוך שהדגישה, כי בשעה שהנאשם נסע בנתיב הנגדי נאלצו כלי רכב להאט ולבלום (פר' עמ' 16, ש' 19-20).

7.         השוטר גיל לימואי (ע"ת 3), העיד כי היה בניידת משטרה אחרת ונענה לקריאה בקשר לבצע חסימה בעקבות ביצוע המרדף אחר מכוניתו של הנאשם. העד ביצע חסימה בהציבו את הניידת לרוחב הכביש ברח' משה ברעם וירד מרכבו. בשלב זה הגיע רכבו של הנאשם, עלה על אי תנועה ופנה שמאלה לדרך בית לחם, כאשר הניידת הראשונה בעקבותיו. העד נכנס למכוניתו והצטרף למרדף אחר הנאשם כך ששתי ניידות היו בעקבותיו של הנאשם.  אף עד זה העיד, כי הנאשם עלה פעמיים על אי תנועה (שם, עמ' 20, ש' 29 ואילך). העד הוסיף ותיאר את הניסיונות של שתי הניידות לחסום את דרכו של הנאשם בכביש רכבת מזרח המוביל לשכונת ארמון הנציב, וכאשר הנאשם אינו מאפשר לניידות לעוקפו, נוסע ב"זיגזג", חותך נתיבים ומנסה לזרוק אותם מהכביש. לדבריו, הנאשם נסע "כמו מטורף" (שם, עמ' 22, ש' 4 ואילך). המרדף של שתי הניידות אחר הנאשם התנהל עד שהנאשם נעצר על ידי מחסום שהוקם על ידי שוטרי מג"ב בסמוך למחסום "שייח סעד".

8.         השוטר פאדי איברהים (ע"ת 4), הוא שוטר במג"ב אשר ביצע חסימה על הכביש בסמוך למחסום "שייח סעד". לדבריו, סימן לנאשם עם פנס לעצור, הנאשם המשיך בנסיעתו ולא עצר ולאחר מכן צעק לו ואז הוא נעצר. בהמשך עדותו מסר, כי סימן לנאשם לעצור גם עם נשקו.

עיקרי טענות באי-כוח הצדדים

9.         ב"כ המאשימה, עו"ד אלונה נבות, ביקשה להרשיע את הנאשם על יסוד עדויותיהם של השוטרים, וכן על סמך דבריו של הנאשם בהודעותיו במשטרה. לדבריה, התנהגות הנאשם בכביש והנסיבות שמסביב מספיקות על מנת שהנאשם יצפה שתתרחש תאונה אשר עלולה לסכן חיי אנשים, והפנתה לאמור בע"פ 217/04 אלקורעאן נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2) 4050 (2005) (להלן: "עניין אלקורעאן").

            ב"כ הנאשם, עו"ד ענאן עבד, טען, כי הנסיבות במקרה שלפנינו אינן מביאות למסקנה, כי הנאשם צפה סיכון לנוסעים בנתיב התחבורה בדרגה של קרוב לוודאי. לדבריו, קיימות סתירות בעדויות השוטרים והוא מבקש לאמץ את עדותו של            ע"ת 1, אשר מדבריו לא ניתן להסיק, כי הנאשם סיכן חיי נוסעים בדרך. לשיטתו, נסיעת הנאשם בשעות הערב, בשעה שהרכבים נוסעים עם אורות דלוקים, מונעת את הסכנה לחיי הנוסעים בדרך. לדבריו בשעה שהנאשם נכנס לצומת ברמזור אדום ואין שם רכבים אחרים, כי אז אינו צופה בדרגה של קרוב לוודאי היפגעותם וכך היה בכל הרמזורים האדומים שאותם עבר. אשר לאיי התנועה שעליהם עלה הנאשם בנסיעתו טען, כי אף לא אחד מהעדים העיד לגבי המהירות בה נסע הנאשם בשעה שעלה על אי תנועה, ולכן, לא הוכחה האפשרות כי מעשיו של הנאשם היו עשויים לגרום להתהפכות הרכב שבו נסע בעצמו. ב"כ הנאשם סיכם, כי במקרה שלפנינו לא מתקיימות הנסיבות של הכוונה המיוחדת הנדרשת. לפיכך, ביקש לזכות את הנאשם מעבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה ולהסתפק בהרשעתו בעבירות האחרות בהן הואשם והודה.

הערכת העדויות וקביעות עובדתיות

10.       לאחר ששמעתי והתרשמתי מעדויותיהם של עדי התביעה, אני נותן בהם אמון מלא, אף כי יש ניואנסים קטנים בעדויות שלושת השוטרים שביצעו את המרדף אחר הנאשם. ניואנסים אלה נובעים, מטבע הדברים, מנקודת המבט השונה בה הבחין כל אחד מהם בנהיגתו של הנאשם, בתנאי הדרך ובכלי רכב אחרים שהיו במסלול הנסיעה. כך, אינה דומה ראייתו של נהג הניידת הראשונה, אבי נחמיאס (ע"ת 1),  לראייתה של השוטרת לוני חלי (ע"ת 2) שישבה לידו, שכן מעייניו היו נתונים בעיקרם לנהיגתו הוא ולמעקב אחר רכבו של הנאשם, בעוד שמעייניה של השוטרת יכולים היו להיות מופנים גם לסביבה הקרובה, להימצאותם של כלי רכב במסלול הנסיעה ולהתנהגות נהגי כלי הרכב אלו. כך הם פני הדברים גם ביחס לעדותו של השוטר לימואי (ע"ת 3), אשר ביצע את החסימה ברח' משה ברעם. ממכלול עדויות עדי התביעה יש לקבוע מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם אכן חצה שישה צמתים ברמזור אדום, ולא רק שלושה או ארבעה צמתים כפי שהודה, עלה על שני איי תנועה, ולא רק על אי תנועה אחד כפי שהודה, ונהג בנהיגה פרועה. מקובלת עליי עדותם של העדים אשר הגדירו את נהיגתו של הנאשם כנהיגה מטורפת או כ"נסיעה משוגעת" (פר' עמ' 22, ש' 10). כמו-כן אני קובע, כי נהיגתו של הנאשם גרמה לסיכון אנשים שהיו בכלי הרכב שנסעו בניגוד לכיוון נסיעתו של הנאשם, וכאלה שביקשו לחצות את הצמתים אותם חצה הנאשם באור אדום, ושמא יש לומר גם אלה שנסעו בכיוון נסיעתו היו נתונים לסכנה ממנו, וזאת מלבד הוא עצמו. הנאשם סיכן כלי רכב ונוסעיהם בשעה שחצה רמזורים באור אדום, כפי שהעיד גם השוטר נחמיאס לגבי צומת משה ברעם - דרך חברון שם הנאשם "חתך שיירה של רכבים שהיו ברמזור, ועלה על אי תנועה, פגע בעמוד שיש על האי תנועה, והיה מילימטרים מהרכבים, ובנס אף אחד לא נפגע ..." (פר' עמ' 9, ש'   13-15). ובהמשך נשאל איך השפיעה נהיגתו של הנאשם על המשתמשים בדרך והשיב - "אין ספק שהיא סיכנה את העוברים והשבים ברכבים" (שם, עמ' 10,  ש' 3-4). עוד הוסיף העד נחמיאס, כי נהיגתו של הנאשם היוותה סכנה גם לכלי הרכב שהיו אמורים לרדת מדרך חברון לרח' משה ברעם (שם, עמ' 15, ש' 9-10). דברים אלו המקובלים עליי נתמכים בעדותה של השוטרת לוני חלי (שם, עמ' 16, ש' 19-20).

כאמור, הנאשם ביכר שלא להעיד מעל דוכן העדים. לפיכך, משמע, כי הינו מסכים לדברי העדים שהעידו, או שאינו חולק עליהם, וככל שהדבר נדרש, סירובו להעיד מהווה חיזוק לדברי עדי התביעה. יצויין, כי נסיעתו המסוכנת עולה גם מהודעותיו של הנאשם במשטרה. כך בהודעה מיום 16.10.06 (ת/2 ש' 39 ואילך):

"ש.          אני אומר לך כי אתה ברחת מהשוטרים ונסעת במהירות ברכב תוך כדי שאתה מסכן אנשים ועובר ברמזור אדום. מה יש לך לומר על כך?