הכרעת דין בתיק ת.פ. 2131/06

החלטתי לזכות מחמת הספק את הנאשמים מביצוע העבירה בה הואשמו אך להרשיעם בביצוע עבירת תקיפה לפי סע' 379 לחוק העונשין, כפי שיפורט להלן.

האישום ותשובת הנאשמים

1.         כתב האישום מייחס לשני הנאשמים ביצוע ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 403 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - "חוק העונשין"). על פי המפורט בכתב האישום, ביום 31.7.06, בשעה 03:00 לפנות בוקר, הגיעו הנאשמים ברכב מסוג פ'זו (להלן - "הרכב"), השייך לנאשם 1 (להלן - "ליאור") והנהוג על ידו, כאשר נאשם 2 (להלן - "אבישי") יושב לצידו, לתחנת הדלק "פז" ברחוב אונטרמן בשכונת גילה בירושלים (להלן - "תחנת הדלק"). המתדלק, מועתז שוויקי (להלן - "המתדלק או המתלונן") שעבד לבדו במקום באותה עת, ביקש מליאור לסובב את הרכב, שכן הרכב הועמד באופן שפתח מילוי הדלק רחוק מדי ממשאבת הדלק. ליאור סירב לסובב את הרכב. אבישי יצא מהרכב והחל להתווכח עם המתלונן. תוך כדי כך הניף אבישי מברג שהחזיק בידו לעבר המתלונן בכוונה להפחידו. בסמוך לאחר מכן יצא ליאור מהרכב והצטרף לאבישי. השניים החלו דוחפים את המתלונן. ליאור הניף סכין לעבר המתלונן והנאשמים דרשו מהמתלונן שייתן להם את הכסף והתיק שברשותו. משלא נענה המתלונן לדרישתם, הצמיד ליאור את הסכין לצווארו של המתלונן, וכתוצאה מכך נגרמה למתלונן שריטה על צווארו. משנשמע קול מרמקול שהיה במשרד תחנת הדלק, בעקבות לחיצת המתלונן על לחצן מצוקה, עזבו הנאשמים את המתלונן ונמלטו מהמקום.

2.         בתשובתו לכתב האישום הודה ליאור, כי במועד האמור בסעיף 1 לכתב האישום, הגיע לתחנת הדלק יחד עם אבישי, כאשר הוא נוהג ברכב ואבישי יושב לצידו. עם זאת כפר ליאור בכל העובדות האחרות המפורטות. לגירסתו, בניגוד לאמור בכתב האישום, לאחר שהמתדלק-המתלונן ביקש ממנו לסובב את הרכב, הוא נענה לבקשה ועשה כן. ליאור הודה, כי יצא מרכבו אולם לא דחף את המתלונן, לא הניף לעברו סכין, לא דרש את התיק והכסף מהמתלונן ולא הצמיד סכין לצווארו של המתלונן. כן הכחיש כי נגרמה למתלונן שריטה כלשהי על הצוואר. עוד טען, כי בניגוד לאמור בסעיף 5 לכתב האישום, כי הנאשמים עזבו את תחנת הדלק משנשמע קול מהרמקול, השניים עזבו את התחנה בלא שנשמע קול כאמור.

3.         בתשובתו של אבישי לכתב האישום מצינו כי אכן הגיע יחד עם ליאור לתחנת הדלק במועד שנזכר בכתב האישום. לדבריו, ליאור העמיד את הרכב במשאבה לתידלוק עצמי והמתדלק אמר שאינו יכול לתדלק באותו צד וביקש שהרכב יוזז למשאבה בצד השני וליאור עשה כן. המתדלק סירב לתדלק את הרכב באומרו שאסור לו לתדלק בצד ששם העמידו את הרכב, ואז יצא ליאור מהרכב והחל להתווכח עם המתדלק. הוא ניסה להפריד ביניהם ומשך את ליאור לצד אחד ואת המתדלק הסיט לצד השני. לא היה בידיו מברג אלא מפתחות הרכב ויתכן שהיה לו פלאפון ביד. לאחר המריבה בין המתדלק לליאור הכניס את משאבת הדלק למיכל והמתדלק אמר לו שאסור לו לתדלק באותו צד. הויכוח בין המתדלק לליאור נמשך, כאשר השניים קיללו האחד את השני, ואף הוא קילל את המתדלק, אף כי לא איים עליו. הוא עצמו לא שמע כל קול מהרמקול ולא ידע אם המתלונן לחץ על לחצן מצוקה כלשהו. השניים לא נמלטו מתחנת הדלק, אלא עזבו את המקום לאחר שלא תדלקו את הרכב.

            ב"כ אבישי הוסיף עוד, כי בעת הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים של השניים הודיעה ב"כ המאשימה, כי איננה מייחסת לנאשמים תכנון מוקדם של השוד, או קשירת קשר לבצעו.

על הראיות

4.         בבית המשפט העידו מטעם המאשימה שמונה עדים: המתלונן, עדת ראיה שהייתה במקום, שוטרי סיור שהגיעו למקום בעקבות לחיצת המתלונן על לחצן המצוקה שהיה על ידו, חוקרים ובעל תחנת הדלק. כן הוגשו דו"חות שונים שערכו שוטרי הסיור, הודעות הנאשמים ודו"ח עימות שנערך בין המתלונן לבין ליאור. מטעם הנאשמים העידו שניהם בלבד. אחר כל זאת סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם בעל פה.

הראיות מטעם המאשימה

5.         גירסתו הראשונה של המתלונן לאשר אירע נמסרה על ידו לשוטרים שהגיעו לתחנת הדלק, בסמוך לאחר הפעלת לחצן המצוקה על ידי המתלונן. רונן שטרנברג      (ע.ת/2) היה שוטר הסיור הראשון שהגיע למקום (פר' עמ' 17, ש' 5-6). השוטר רשם את דבריו של המתלונן, "כי ניסו לשדוד אותו באיומים ע"י סכין או מברג ... אחד מהם לבש כובע קסקט שחור והשני היה עם חולצה לבנה" (ת/5). שוטר הסיור יגאל יעקובוב ע.ת/1, קיבל את הטיפול באירוע, רשם דו"ח פעולה (ת/1), וכתב מפי המתלונן, בין השאר, דברים אלו:

                        "... בהגיענו למקום ביחד עם צוות 402 נמסר לנו על ידי העובד המתדלק במקום העונה לשם שוויקי מועתז ... אשר מסר כי כרגע ניסו לישדוד אותו. מסר כי הגיע לתחנה רכב מסוג פ'גו בצבע באז' ובתוכו שני חשודים אחד עם חולצה לבנה והשני עם כובע שחור קסקט. המודיע מסר כי הנוסע שלף לעברו מברג והנהג של הרכב הצמיד לו סכין לגרון ותוך כדי כך ניסו לשדוד אותו ודרשו ממנו כסף ואת התיק שהיה עליו. בהמשך מסר כי הם ברחו מכיוון שברחו בגלל הפעמון אזעקה שהופעל על ידי המודיע עצמו ... מסר שהם ברחו מהמקום ולא הספיקו לקחת כלום. מסרו (צ"ל: "מסר") שהישתמשו בסכין ובמברג ואיימו איתם על המודיע ..." (הציטוט כפי שנרשם - א.פ.).

            השוטרים יצאו לסיור בשכונה וגילו את הרכב כאשר ליאור נוהג בו והוא עוכב לבדיקה. כאשר התקדם הרכב לכיוון תחנת הדלק זיהה המתלונן את הרכב והצביע לעבר הנהג "שהצמיד אליו את הסכין", והוסיף, כי החשוד היה חבוש בכובע קסקט שחור. בחיפוש ברכב נתפס כובע קסקט שחור מתחת לכסא הנהג וכן נתפסו שני מברגים (ת/3).

6.         א.         המתלונן (ע.ת/7, פר' עמ' 89 - 138) הגיע לבית המשפט להעיד לאחר שבאחד השלבים הוצא נגדו צו הבאה, ואף ביום מתן עדותו סירב לבוא. גם כאשר החל להעיד סיפר כי אינו זוכר פרטים, והתובע נאלץ "לחלוב" ממנו פרטים לגבי האירוע המתואר בכתב האישום. בעדותו הראשית סיפר המתלונן, כי הוא זוכר ששניים הגיעו לתחנת הדלק כדי למלא דלק, כאשר הם נכנסים לתחנה נגד כיוון התנועה. הם ביקשו ממנו כסף (שם, עמ' 96, ש' 5; שם, שם, ש' 12). המתלונן עבד לבד בתחנת הדלק. היו צעקות הדדיות בין הצדדים ואז השתמש בלחצן המצוקה (שם, עמ' 98, ש' 5-9). עוד הוסיף כי נדחף בשעה שהשניים היו מחוץ לרכב, אם כי לא זכר אם אדם אחד או שניים דחפוהו (שם, עמ' 99, ש' 3-9). המתלונן הוסיף, כי קיבל "מכה בצוואר" ונשאר לו סימן, אם כי אינו יודע ממה קיבל מכה זו (שם, שם, ש' 12-17). העד נזכר גם כי אחד מהשניים, ואינו זוכר מי מהם, אמר לו " אני אחתוך לך את הגרון" (שם, שם, ש' 19). המתלונן לא זכר אם את המכה שקיבל, לטענתו, קיבל ממברג טסטר שהוצג לו על ידי התובע, שכן לא היה "בצלילות דעת" ואינו יכול לומר " איזה סוג של מברג או סכין או גרזן" (שם, עמ' 100, ש' 9-20).

            בהמשך עדותו תיאר המתלונן את האירוע מנקודת מבטו כך (שם, עמ' 106, ש' 17 ואילך): "התפתחה בעיה ביני לבין שני חבר'ה, כי לא הסכמתי למלות להם דלק, בגלל שהם נכנסו נגד כיוון התנועה ... ואז הם ירדו מהאוטו והתחלנו לצעוק אחד על השני. אחד מהם ביקש את הכסף, ואחרי זה אני שמתי את התיק מאחורי הגב שלי, ואז קיבלתי את המכה בצוואר ואחרי זה היה משטרה הביאה אחד ואחרי זה הלכתי למשטרה ונגמר הסיפור ...", ובהמשך (שם, עמ' 107, ש' 21 ואילך): "הוא אמר לי אני אחתוך לך את הגרון ואז הוא נתן לי פעמיים מכה עם הסכין, פעם ראשונה הוא פיספס, פעם שניה, הוא פגע בי למרות שזזתי קצת". המתלונן לא יכול היה לומר מי החזיק במברג ומי החזיק בסכין, אם כי בהמשך דבריו, לאחר שקרא מהודעתו במשטרה הוסיף כי נהג הרכב, שחבש כובע, הוא זה שהוציא סכין (עמ' 108, ש' 21). עוד העיד, כי לאחר שלחץ על לחצן המצוקה שענד על ידו, המכשיר שבמשרד השמיע קולות, השניים שמעו זאת וברחו, ללא שלקחו את הכסף ממנו. משנשאל המתלונן כיצד הוא מתקשה לזכור היאך הותקף, השיב, כי כאשר תוקפים אותו וצועקים עליו, הוא נהיה עצבני, נלחץ ומתקשה לזכור פרטים, אף כי אישר שהייתה זו הפעם הראשונה בחייו שהותקף (עמ' 109, ש' 18 ואילך).

ב.         בתשובותיו לשאלותיה של עוה"ד ורד בירגר, סנגוריתו של ליאור, השיב המתלונן, כי הרכב נכנס נגד כיוון התנועה, החל ויכוח בינו לבין הנהג לעניין התדלוק, אחד מהשניים ירד מהרכב ואינו זוכר מה היה בידו ויכול שהיה בידיו מפתח (עמ' 119, ש' 5). העד גם לא זכר מה החזיק השני בידיו כשירד מהרכב. המתלונן העיד כי הינו בטוח שאמר במשטרה, כמו שהעיד בבית המשפט, כי נאמר לו על ידי אחד מהשניים כי יחתוך אותו בגרון, שכן " זה משהו שלא שוכחים" (עמ' 123, ש' 5-6). (נציין, כי אמירה זו לא נזכרה על ידי המתלונן במשטרה). המתלונן הכחיש טענת הסנגורית שהשני שירד מהרכב ביקש להפריד בינו לבין הראשון (עמ' 120, ש' 15-21), והוסיף, כי העדה שהעידה אף היא שהשני ביקש להפריד ביניהם משקרת (עמ' 124, ש' 16 ואילך). העד הוסיף, כי קיבל מכה וירד לו דם מהצוואר ואף ביקש מהשוטרים להזמין אמבולנס לפנותו לבית חולים, אך השוטרים לא נענו לו ולקחוהו לתחנת המשטרה.

ג.          בחקירתו הנגדית על ידי סנגורו של אבישי, עו"ד חנן רובינשטיין, העיד המתלונן כי הרכב נכנס לתחנה נגד כיוון התנועה ועצר ליד משאבת דלק, השניים ביקשו ממנו לתדלק את הרכב והוא אמר להם שעליהם לסובב את הרכב תחילה, ואז ירד אחד מהם מהרכב והחל לצעוק ולקלל אותו, הוא לא קילל אלא אמר לו שיזהר שכן יש מצלמות במקום (עמ' 131, ש' 13). תחילה לא השיב בקללות אולם לאחר מכן אף הוא קילל, אם כי אינו זוכר את מילותיו. לדבריו, בידי נהג הרכב שירד ראשון מהרכב, היה סכין ועל כן העביר את תיק הכסף שהיה עליו מלפנים לאחור (עמ' 137, ש' 3 ואילך), והוסיף, כי בידי השני יכול שלא היה מברג (עמ' 138, ש' 10-12).

7.         ראיה נוספת שהגישה המאשימה הוא דו"ח ביצוע עימות (ת/11), שנערך בין המתלונן לבין ליאור, ביום 31.7.06 בשעה 21:05, שם מופיעה גירסתו של המתלונן כשהציגה למול ליאור. המתלונן תיאר את האירוע שהתרחש בתחנה, כאשר הרכב נכנס לתחנה, ולפני התדלוק ירד מהרכב הבחור השני (הכוונה לאבישי - א.פ.) ואמר לו לבוא לתדלק את הרכב ולא דיבר אליו "בכבוד". המתלונן אמר לו להביא את הרכב מסביב. בידי אבישי היה מברג, והוא דחף את המתלונן, אשר למול זאת הזהירו מפני מצלמה המצלמת במקום, על אף שאין מצלמות בתחנה. באותו שלב ירד נהג הרכב - ליאור - ובידו סכין והשניים החלו לדוחפו, כאשר אבישי דורש ממנו את הכסף. המתלונן הסיט את התיק שבו הכסף והיה תלוי לפניו לאחורי גבו. ליאור תפס את הסכין, נופף בה ורצה לתוקפו באמצעות הסכין, ובפעם השניה קיבל מכה מהסכין בצווארו. באותו שלב נשמעה הכריזה והשניים ברחו.

8.         א.         עדת ראיה לאירוע היתה בת-אל אברהם (ע.ת/6, פר' עמ' 43-84), כבת 17 ביום מתן העדות. על פי עדותה היא הגיעה למסור הודעה במשטרה לבקשת אחיו של ליאור, שאותו היא מכירה משכונת מגוריה. לדבריה הגיעה לתחנת הדלק באותו לילה עם חברתה, רינת גבאי, על מנת לקנות סיגריות וראתה את ליאור רב עם המתדלק. החבר של ליאור החזיק משהו ביד, שלדעתה היה זה מפתח, אך לא עשה עימו כלום. בהמשך דבריה הכחישה כי החבר נופף עם החפץ הזה כלפי המתדלק, בניגוד לדבריה במשטרה (פר' עמ' 49, ש' 15 ואילך; שם, עמ' 55, ש' 13-27; ת/13 ש'         12-13).

                        בהמשך עדותה, לאחר שהוכרזה כעדה עוינת לבקשת ב"כ המאשימה ובהסכמת ב"כ הנאשמים (פר' עמ' 50, ש' 26), העידה, כי לא ראתה בידיו של ליאור חפץ כלשהו, וכי אינה זוכרת את שאירע במקום. העדה אישרה, כי סיפרה לאחיו של ליאור ולאביו את שראתה במקום, אולם הכחישה את טענות התובע, כי עדותה אינה אמיתית (עמ' 59, ש' 13-22). העדה הוסיפה, כי ליאור הגיע אליה ואל חברתה וביקש ממנה סיגריה, ליאור ניגש לדחוף את המתדלק והן הגיעו להפריד ביניהם (עמ' 62, ש' 4-5). לבקשת התובע הוגשה הודעתה של העדה במשטרה (ת/13).