מחמת הספק, אני
מזכה את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.
בכתב האישום נטען (תמצית העיקר): נאשם 1 והמתלונן הינם מעסים במקצועם וגרים בשכנות. לקוח סיפר לנאשם 1 שהמתלונן "מלכלך עליו" ובכך הוא פוגע בפרנסתו. על רקע זה נטען בכתב האישום, שארע המסופר בו: נאשם 1 איים על המתלונן. בהמשך, הגיעו הנאשמים לדירת המתלונן. נאשם 2 החזיק סכין וניסה לדקור את המתלונן בבטנו. הנאשמים תקפו את המתלונן בכך שדחפו אותו והיכו אותו באגרופים. נאשם 1 תלש חוט טלפון מהקיר. נאשם 2 הצמיד סכין לצווארו של המתלונן. נאשם 2 תקף את המתלוננת - חברתו של המתלונן - בכך העיף לה טלפון מהיד, סטר לה ומשך בשערותיה. נאשם 1 העיף למתלונן טלפון מידו ואיים עליו. נאשם 2 איים על המתלוננת. נאשם 1 שבר את מערכת הסטריאו. נאשם 1 איים על המתלוננים והדיח את המתלונן בחקירה. כתוצאה מהתקיפה נגרמה למתלונן שריטה בלחי. מיוחסות לנאשמים בכתב האישום המתוקן
העבירות הבאות: תקיפה בצוותא,איומים ותקיפה. בנוסף: לנאשם 1 - היזק בזדון והדחה בחקירה; לנאשם 2 - החזקת סכין שלא כדין וניסיון פציעה (כל ההדגשות שבהכרעת הדין שלי-ג'נ').
גירסת הנאשמים
(בקליפת אגוז)
: הם לא ביצעו את העבירות המיוחסות להם. המתלונן הזמין את נאשם 1 לדירתו. הם היו עצבנים. המתלונן דחף את נאשם 1 והיכהו, ונאשם 1 השיב לו. לא היה סכין בארוע. בין נאשם 1 למתלונן היו ויכוח וצעקות, דחיפות ומכות הדדיות ובתוך כך נפגע רכוש. היתה תגרה בדירה. נאשם 2 הפריד בין הניצים. הנאשמים לא איימו, לא תקפו, לא גרמו נזק ולא הדיחו (
ת/1
;
נ/1; בעמ' 1-3 לפר'; בעמ' 41-57 לפר').
הכרעת הדין
(בקליפת אגוז): לאחר ששמעתי וראיתי את העדים ואת הנאשמים, קראתי את הפרוטוקול ואת המסמכים, בחנתי ושקלתי את הראיות, מסקנתי היא שהעבירות המיוחסות לנאשמים לא הוכחו מעבר לספק סביר. בגירסאות המתלוננים - כשלעצמן, ובינן לבין עצמן, ובעדותם בבית המשפט מול עדות המתלונן במשטרה ומול ראיות תביעה נוספות - ישנן סתירות ותמיהות בסוגיות שמהותיות לעצם הארוע ואופן התרחשותו עד כי לא ניתן לקבוע לפיהן מימצאים לחובת מי מהנאשמים במידת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי. אינני קובע שגירסת הנאשמים היא נכונה, אך אינני יכול לשללה. לפי הראיות אינני יכול לקבוע במידת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי מה ארע בארוע, ואינני יכול לקבוע מימצאים לחובת הנאשמים דוקא. על כן, ומחמת הספק, יזוכו הנאשמים בדינם.
אלה נימוקיי המפורטים לזיכוי הנאשמים (מחמת הספק), בהתייחס לסוגיות שבאישום
:
1.
סתירות ותמיהות בגירסאות המתלוננים בסוגיות שמהותיות לעצם הארוע הנטען:
1.1
.
עת/4,
שרון ארביב (להלן-המתלונן), העיד: נאשם 2 נתן לו שני אגרופים לפנים, ניפח לו את העין והאף, היה לו כחול סביב כל העין והאף שלו (בעמ' 14 לפר', שו' 18-19). גם בחקירה הנגדית המתלונן העיד, שהעין שלו והאף היו נפוחים (בעמ' 21 לפר', שו' 1-2). גם
עת/5
, חנית אזולאי (להלן - המתלוננת), העידה, שהאף של המתלונן התנפח והיה לו סימן באף (בעמ' 36 לפר', שו' 1-2).
ואולם
:
א.
עת/3, השוטר נקש בנימין, העיד: בלחי של המתלונן היה
סימן אדום כמו שריטה. הוא לא זוכר אם השריטה היתה טריה או יבשה (בע' 12 לפר', ש' 7-9; בע' 20 לפר', שו' 28-30). הא ותו לא. עולה איפוא ספק סביר שלפיו נאשם 2 לא היכה את המתלונן כנטען על ידו.
ב. נטען ע"י התביעה שיש תמונה והיא תוצג. הדבר
לא נעשה (בעמ' 12 לפר', שו' 14).
ג. המתלונן העיד במשטרה ובבית המשפט:הנאשמים נתנו לו אגרופים לפנים וניפחו לו את העין והאף. אחרי שהנאשמים השכיבו אותו על המיטה הם המשיכו לתת לו אגרופים. נאשם 2 סובב את חוט הטלפון סביב צווארו, הצמיד כל העת סכין לצווארו וניסה לדקור אותו בבטנו מספר פעמים; נאשם 2 המשיך להביא לו מכות, וחנק אותו (בעמ' 14-16, 21, 24, 25 לפר';
נ/4
, שו' 14, 25-29; בעדות המתלוננת - בעמ' 30 לפר').
ואולם
:
על אף כל האלימות
הקשה הנטענת דלעיל, לא רק
שלא הוגשה תעודה רפואית והמתלונן אף לא פנה לקבל טיפול (בעמ' 27 לפר', שו' 20-22), אלא שכאמור, כל שנראה על המתלונן היה סימן אדום כמו שריטה בלחי. ותו לא. עולה איפוא ספק סביר שלפיו הנאשמים לא תקפו את המתלונן כנטען על ידו וע"י המתלוננת בכלל, ובאופן שטענו המתלוננים, בפרט.
1.2
. המתלונן העיד: נאשם 2 הצמיד לו סכין לצוואר (בעמ' 15 לפר', שו' 26-27). את הסכין הוציא נאשם 2 מהכיס או "מהביצים", סכין קפיצית בגודל של 15 ס"מ, שהיתה פתוחה כשהיא הוצאה (בעמ' 16 לפר', שו' 1, 11, 24-26).
ואולם
, מהראיות עולה ספק סביר שלפיו לא היתה כלל סכין בארוע:
א. סכין לא הוגשה כראיה. סכין גם לא נתפסה ע"י המשטרה.
ב. המתלוננת העידה, שבמשטרה ראו את הסכין שהיתה (בע' 35 לפר', שו' 29).
ואולם
,
לא הובאה כל ראיה על כך. גם השוטרים שהעידו,
לא סיפרו על סכין. בנוסף, בדו"ח הפעולה
ת/1, שכולל ביקור בדירת המתלונן ממש ביום הארוע, למרות שכאמור בו המתלונן סיפר שהחשוד הצמיד סכין לגרונו,
לא דובר על כך שנראית סכין במקום
ולא נתפסה כזו. פרטי רכוש בדירה ממועד הארוע,
כן אוזכרו בדו"ח, ואף צולמו (התמונות ת
/5
).
ג. לפי ניסיון החיים והשכל הישר,
בלתי סביר שסכין קפיצית פתוחה בגודל של 15 ס"מ הוחזקה והוצאה כשהיא פתוחה מהיכן שהעיד המתלונן. מה גם, שבמקום אחר המתלונן העיד שנאשם 2 תפס סכין שהיה לו
מתחת לחולצה (בעמ' 15 לפר', שו' 26).
ד. כשהמתלונן העיד שנאשם 2 הוציא סכין מהכיס או "מהביצים", אמר התובע: "כשאתה אומר או מהכיס או מהביצים
זה עושה בעיה." (בעמ' 16 לפר', שו' 1-2). כך אמר
התובע. ודוק: בתלונתו במשטרה המתלונן אמר שכשהוא נדחף לחדר נאשם 2
היה כבר עם הסכין ביד (
נ/4
, ש' 27-28). היינו, לפי גירסה זו המתלונן לא ראה שהסכין הוצאה ממקום כלשהו.