הכרעת דין בתיק ת.פ. 040385/03

בהתאם לסעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הנני מודיע על זיכויו של הנאשם מכל האשמות המיוחסות לו.

כתב-האישום המתוקן ותגובת הנאשם

1.            ביום 23.6.03 מצאה את מותה בירייה רעיית הנאשם, המנוחה אנה דשקביץ.

בעקבות מות המנוחה, הועמד לדין, ביום 6.7.2003, הנאשם, סרגיי דשקביץ, באשמת רצח אשתו לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " החוק " או " חוק העונשין ").

ביום 27.11.2003, ביקשה המאשימה לתקן את כתב-האישום באופן שסעיף האישום הומר מרצח להריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין. כמו-כן, הוסיפה המאשימה שתי עבירות נוספות שעניינן תקיפה חבלנית של בן-זוג, לפי סעיף 382(ג), בנסיבות סעיף 380 לחוק, ועבירה של היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק. במסגרת תיקון כתב-האישום, עבר התיק ממותב תלתא לדיון בפניי, כדן יחיד.

על-פי הנטען בעובדות כתב-האישום המתוקן, עבד הנאשם, החל מ-1.3.03, כמאבטח ואיש אחזקה בחברת אבטחה "א.ט.י. קשת שירותי אבטחה וניקיון בע"מ". במסגרת עבודתו כמאבטח, החזיק הנאשם אקדח ברשיון.

לטענת התביעה, במהלך התקופה הרלוונטית לכתב-האישום, שררה בין הנאשם לבין המנוחה מערכת יחסים עכורה, כשהנאשם הכה את המנוחה במספר רב של הזדמנויות, כשהוא מותיר סימני מכות על-ידיה, ואף שבר באחד המקרים דלת וכיסא שהיו בדירתם.

בבוקרו של יום ב' 23.6.03 בשעה 10:30 לערך, עת התעוררה המנוחה משנתה, ניגש אליה  הנאשם ודרש ממנה 1200 ש"ח על-מנת לשלם את חשבון החשמל. המנוחה השיבה לו כי הסכום הנ"ל מצוי אמנם ברשותה, אך בשל העובדה כי לא היה בידיה כסף נוסף, פרט לסכום זה, סירבה להעבירו לידי הנאשם. בעקבות סירובה זה, התפתח ויכוח בין הנאשם לבין המנוחה, במהלכו נקרעו שני שטרות כסף ויתר השטרות קומטו.

בלהט הויכוח, כך טוענת התביעה, דחף הנאשם את המנוחה אל עבר מיטתם, ניגש אל ארון הבגדים שהיה בחדר השינה ונטל מתוכו את אקדחו, אשר היה טעון ודרוך. הנאשם ניגש אל המנוחה, כשבידו האקדח. בין השניים התפתח מאבק, במהלכו ניסתה המנוחה להוציא את האקדח מידי הנאשם. תוך כדי המאבק, נפלטה ירייה מהאקדח. הקליע חדר לבית-החזה השמאלי של המנוחה, עבר דרך בית-שחי ימין, חדר לזרוע הימנית ויצא בצד החיצוני של זרוע ימין, כשהוא פוגע בגוו של הנאשם, בצדו השמאלי.

כתוצאה מפגיעת הקליע, נגרם נזק חמור לליבה ולריאותיה של המנוחה והיא נפטרה מיד.

לטענת התביעה, גרם הנאשם במעשיו אלה "למותה של המנוחה במזיד".

הנאשם כפר באשמות המיוחסות לו וטען באמצעות סניגורו, עו"ד יעקב שקלאר, מספר טענות מקדמיות, ביניהן, כי כתב-האישום אינו מגלה כל עבירה וכי הוא פסול בשל חוסר פירוט מספיק של היסוד העובדתי, לגבי כל אחת מהעבירות. לטענת הסניגור, כתב-האישום אינו מצביע על זהותו של מי שדרך את האקדח ומי לחץ על ההדק, דבר אשר פוגע ביכולתו של הנאשם להתגונן כראוי. בהחלטתי מיום 13.1.04, דחיתי את טענותיו המקדמיות של הסניגור.

הנאשם הכחיש את עבירת ההריגה, אשר יוחסה לו, וטען כי בעקבות ריב מילולי שהתפתח בינו לבין רעייתו, הוא ניסה לסיים את העימות וביקש ליטול את נשקו, על-מנת לצאת אל מקום עבודתו. הנאשם הוציא את האקדח שהיה נעוץ בנרתיק, ובשלב זה חטפה המנוחה ממנו את נשקו ונשכבה במיטה, על צדה השמאלי. בשלב כלשהו, היה הנשק אחוז במנח אופקי בידה השמאלית של המנוחה, כאשר הכת מכוונת כלפי מעלה. הנאשם ניסה להוציא מידה של רעייתו את נשקו, ובמהלך נסיון זה נורתה ירייה על-ידי המנוחה, אשר פגעה בה בבית-החזה השמאלי. הקליע עבר דרך זרוע ימין של המנוחה ופגע בנאשם בצדו השמאלי.

לנוכח כפירתו של הנאשם באשמות המיוחסות לו הציגה התביעה את ראיותיה, והנאשם עצמו העיד במסגרת פרשת ההגנה.

ראיות התביעה

2.            בהיות הנאשם עד הראייה היחידי לאירוע הטראגי, שהסתיים במותה של המנוחה, התבססה התביעה על ראיות נסיבתיות, על-מנת להוכיח את הנטען על-ידה בכתב-האישום. המדובר בחוקרים, ובמספר עדים אשר נכחו בזירת האירוע לאחר ההתרחשות, ומוסרים את תיאור הדברים כפי שאלה נקלטו על-ידם. פרט לראיות אלה, מסתמכת המאשימה על ראיות מדעיות, ובין היתר, על עדותו של מנהל המכון הפתולוגי, פרופ' יהודה היס.

העד יוסף יעקב

העד, שהינו מתנדב במד"א, הוא הראשון שהגיע לזירת האירוע. העד סיפר כי ביום 23.6.03 התקבל במוקד מד"א, בשעה 11:35, דיווח על ירי שגרם למוות. מהודעתו במשטרה (ת/1), שהוגשה בהסכמת הצדדים, עולה כי כשהגיע העד, יחד עם מתנדב נוסף לזירת האירוע, המתין להם הנאשם מחוץ לבניין וביקש מהם למהר לדירה. בהיכנסם לחדר, אמר להם הנאשם: " תנשימו אותה" וכן " תקחו אותה לבית חולים". הם החלו בהנשמה וחיברו את המנוחה למוניטור. העד הוסיף כי הם ראו את המנוחה כשהיא שרועה על מיטתה באלכסון, כאשר פלג גופה העליון עירום ואילו פלג גופה התחתון כוסה במגבת.   

כאשר הגיע האמבולנס הראשון, פנה העד לנאשם ושאל אותו היכן האקדח, הנאשם השיב לו כי הוא זרק אותו הצידה. לשאלתם "מה קרה", השיב הנאשם כי שהה עם בנו בחדר סמוך ואז שמעו ירייה. העד ציין בעדותו במשטרה כי כאשר נאמר לנאשם שרעייתו נפטרה, הוא החל לבכות, חיבק ונישק אותה.

כעולה מ-ת/3 ו-ת/4, נקבע מותה של המנוחה על-ידי צוות טיפול נמרץ שהגיע למקום, מספר דקות לאחר הגעת העד.