היעדר התערבות בהסדרי ראיה זמניים

בפני ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה, כב' השופט בן ציון ברגר, מיום 10/11/15, (להלן: "בימ"ש קמא"), בה אימץ את ההסדרים הנוגעים להסדרי הקשר השוטפים שבין הקטינים לבין אביהם, המשיב מס' 1, בהתאם להמלצות התסקיר שהוגשו לבית המשפט באותו יום (להלן: "ההחלטה").

לטענת המערערת, יש להורות על ביטול ההחלטה מהטעמים הבאים:-

ההחלטה ניתנה על יסוד התסקיר בלבד:-

התסקיר, שבית המשפט אימץ את ההסדרים שהומלצו בו, הינו תסקיר לקוני, נעדר התייחסות ממשית לטובת הקטינים, לסדר יומם ולהשלכות הסדרי הראיה המומלצים על שגרת יומם של הקטינים, לרבות צרכיהם הרגשיים והחברתיים. מהקטינים נשללה האפשרות להשתתף בפעילות חברתית כל יום ו' בשבוע, דבר החשוב להשתלבותם החברתית בישוב אליו עברו לאחרונה; בתסקיר לא ניתנה כל התייחסות לדיווח והמלצות מרכז החירום ולחוות דעתם המקצועית של המטפלים בקטינים; במיוחד אין התייחסות להמלצות הפסיכולוגית שמינה בית המשפט, באשר למצבו הרגשי של הקטין מ., צרכיו ורצונותיו.

טעה בימ"ש קמא משאימץ את ההסדרים, ששינו את המצב הקיים ואינם תואמים את מציאות חייהם של הקטינים דה-פקטו, וזאת מבלי שניתנה לצדדים האפשרות להגיב להמלצות התסקיר או לחקור את עו"ס לסדרי דין על תסקירה, כמתחייב מסעיף 4 לחוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955.

ההחלטה אינה מנומקת - לטענת המערערת, בימ"ש קמא לא נימק מדוע שונו הסדרי הראיה מיום ד' בשבוע ליום ה' וכן לא נתן דעתו בימ"ש קמא, כי הסדרים חדשים אלו אינם מאוזנים. הקביעה כי הקטינים יהיו כל יום חמישי ושישי בשבוע אצל המשיב, יוצרת חוסר שוויון תהומי בין ההורים.

בנוסף, החלטה זו תביא לנתק חברתי של הקטינים ומונעת מהקטין מ. אפשרות לזכות בטיפול פסיכולוגי באזור מגוריו, שכן המטפלים עובדים בימי ו' בשבוע.

על אחת כמה וכמה ההחלטה אינה סבירה ומידתית, כאשר מנע בימ"ש קמא מהצדדים לעתור לשינוי ההסדרים לתקופה של חודשיים – "החלטה חוסמת".

החלטת בימ"ש קמא תוביל לטראומה, תאפיל על גדילתם והתפתחותם של הקטינים והיא מובילה לפגיעה ממשית בטובת הקטינים ובעיקרון העל המנחה את ביהמ"ש.

ההחלטה סותרת החלטה נוספת שניתנה באותו יום – לטענת המערערת ההחלטה ניתנה בניגוד להחלטה נוספת שנתן בית משפט קמא מספר שעות קודם לכן, בתיק הקשור, שם הורה בימ"ש קמא לאפוטרופוס לדין להגיש עמדתה באשר להסדרי הראיה.

ההחלטה אינה תואמת את טובת הקטינים:-

הסדרי הראיה, כפי החלטת בימ"ש קמא, אינם מתקיימים ואינם ישימים. הבן מ. מסרב ללכת לאביו בימי חמישי, וקיימת התדרדרות במצבו הרגשי. אף האפוטרופוסית לדין סבורה שאין לאמץ את המלצות התסקיר כלשונן, ולטובת הקטינים יש להורות על השלמת האבחון, מציאת מטפל לקטין מ. וטענות נוספות שלא נשמעו ולא נבחנו על ידי בימ"ש קמא. עוד הדגישה כי מתן החלטה  "חוסמת" המונעת מהצדדים להגיש בקשות לביהמ"ש למשך חודשיים ימים, נוגד את טובת הקטינים ואת הצורך לבדוק את מצבם בזמן אמת.