החלטה בתיק וע 3452/02

החלטה זו עניינה, במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, בקשר לתובענה שהגישו התובעים כנגד הנתבעת, לתשלום פיצויים בגין שטח המצוי בבעלותם, אשר הופקע על ידי הנתבעת לצורך סלילתו של כביש ארצי לישראל הידוע ככביש מספר 6.

הצדדים אינם חלוקים לגבי זכאותם של התובעים, לקבלת פיצוי מהנתבעת בגין ההפקעה שבוצעה על ידה, אלא שהם חלוקים בשאלת אופן החישוב של אותו פיצוי לתשלום.

השופט יעקב שינמן

יו"ר וועדת הפיצויים:

רקע

1.         התובעים הינם הבעלים הרשומים של חלקה מספר 21 בגוש 3728 בשלמות, חלקה מספר 25 בגוש 3729 בשלמות, ושל 20959/358820 חלקים מחלקה 28 בגוש 3728 ושל 7890/324920 חלקים מחלקה 28 בגוש 3729 (להלן: "המקרקעין").

2.         הנתבעת הינה חברת כביש חוצה ישראל בע"מ (להלן: "הנתבעת"), אשר המקרקעין נמצאים בחלקם בתחום תוואי כביש מספר 6, אשר נסלל על ידה (להלן: "כביש 6").

3.         ביום 30.4.95 פורסמה הודעה לפי חוק כביש ארצי לישראל, התשנ"ה - 1994 (להלן: "חוק כביש ארצי") וסעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (להלן: "פקודת הקרקעות"), על כוונה להפקיע חלק מהמקרקעין נשוא החלטה זו (להלן: "ההפקעה הראשונה").

ביום 24.12.98 פורסמה הודעה נוספת לפי חוק כביש ארצי לישראל וסעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות, על כוונה להפקיע חלק נוסף מהמקרקעין נשוא החלטה זו (להלן: "ההפקעה השנייה").

סך כל השטח שהפקיעה ותפסה הנתבעת הינו  כ- 12,195 מ"ר.

האפשרות לגבות אגרה  בכביש חוצה ישראל, מקורה ובסיסה בחוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) התשנ"ה -1995 (להלן :" חוק כביש אגרה").

4.         על אף ההפקעה שבוצעה בפועל, ועל אף העובדה, כי התנהל מו"מ בין הצדדים בקשר עם שווי הפיצוי הכספי, לא שילמה הנתבעת תשלום כלשהו לתובעים בגין הפקעת המקרקעין, ועל כן ביום 9.12.02 הגישו התובעים תובענה כנגד הנתבעת.

5.         בתמיכה לתביעתם, צרפו התובעים חוות דעת של שמאי, אשר העריך את שווי המקרקעין המופקעים הן לפי שווים בייעודם ככביש מסחרי בסכום של 50,000 $ לדונם, והן בייעודם החקלאי בסכום של 25,000 $ לדונם.

בהתאם לאמור, מבקשים התובעים מביהמ"ש לחייב את הנתבעת לשלם להם פיצוי בסך של 610,000 $ (12,195 מ"ר * 50,000$) או לחלופין פיצוי בסך של 305,000 $ (12,195 מ"ר * 25,000$).

6.         הנתבעת מתנגדת לתשלום סכום הפיצויים הנתבעים ע"י התובעים, בנימוק כי הם חושבו בצורה לא נכונה.

בטרם החלה להתברר תובענה זו לגופה, התעוררה שאלה מקדמית ועקרונית באשר לשיטת הערכת הקרקע, והצדדים ביקשו הכרעתנו בה, בטרם ימשכו בהליכים, שכן הכרעה בשאלה זו תשפיע על המהלכים, הטיעונים והראיות, שכל אחד מהצדדים יבקש להגיש ולהציג בפנינו, לצידוק עמדתו, לאורה של הכרעה מקדמית זו.

המחלוקת

7.         עיקר המחלוקת הנטושה עתה בין הצדדים, הינה בשאלה, האם יש לשום את המקרקעין בהתאם לשוויים כקרקע חקלאית, ובהתעלם מייעודם על פי התוכנית המפקיעה, או שמא יש להעריך את המקרקעין בייעודם ובשימוש החדש שנעשה בהם, על פי התוכנית המפקיעה (כביש אגרה מסחרי כטענת התובעים).  

בד"כ המצב הרגיל, בהליכי הפקעה, הינו כי בעל הקרקע טוען, כי יש לחשב את הפיצוי עפ"י שווי הקרקע ערב ההפקעה, שכן היעוד עפ"י התוכנית המפקיעה והשימוש בקרקע נעשים, הנעשית לצרכים ציבוריים, עובדה שבד"כ מורידה ומפחיתה את השווי.

כאן בענייננו, התובעים טוענים, כי התהפכו היוצרות, וכי שוויים של המקרקעין, לאחר ההפקעה - עלו והוכפלו, והם זכאים לקבל את הפיצוי, לפי שוויים בייעודם החדש ככביש אגרה-מסחרי.