החלטה בתיק וע 1733/07 ואח'

1.      כל העררים מעלים טענה משותפת, לפיה העוצר החלקי שהונהג בערים רבות בבולגריה וברומניה, מהווה שלילת חופש כמשמעה בסעיף 43 לחוק הפיצויים הפדרלי הגרמני (להלן: "החוק הגרמני"), וזאת לאור דנ"א 11196/03 יוסף גרנות נ' הרשות המוסמכת, פורסם במאגרים המשפטיים (9.10.2005) (להלן: "הלכת גרנות"). לפיכך, אוחד הדיון.

2.      סעיף 43 לחוק הגרמני, קובע כלהלן:

"    (1) הנרדף זכאי לפיצויים אם נשללה ממנו חירותו בפרק הזמן שבין ה-30 בינואר 1933 ועד ה-8 במאי 1945. הזכאות תקפה גם במקרה שבו מדינה זרה שללה חירות תוך התעלמות מעקרונות מדינת חוק.

1. שלילת החירות התאפשרה הואיל ולנרדף אבדה אזרחות הרייך הגרמני או ההגנה של מדינה זו; או

• 2. הממשלה של המדינה הזרה צוותה על ידי הממשלה הנציונאל סוציאליסטית הגרמנית לאכוף את שלילת החירות; במקרים של שלילת חירות מטעמי גזע בבולגריה, רומניה והונגריה ייחשב ה-6 באפריל 1941, כמועד שבו החלה אכיפת הצו הגרמני.

(2) שלילת חירות כוללת מעצר משטרתי או צבאי, כליאה על ידי

Nasdap (המפלגה הנאצית), ריתוק לפני משפט, מאסר, כליאה במחנות ריכוז וריתוק לגטו.

(3) "שלילת חירות" כוללת "חיים בתנאים הדומים למעצר", "עבודות כפייה בתנאים הדומים למעצר" ו"סיפוח בכפייה ליחידת עונשין צבאית". "

3.      בבולגריה, החוק להגנת הלאום מיום 26.1.1941 והצווים שהוצאו במשך הזמן על פיו, הטילו איסורים שונים והגבלות רבות על חופש התנועה של היהודים.

נדגיש את הההגבלות והאיסורים הרלבנטים לצורך הדיון:

·        על היהודים נאסר להחליף מקום מגורים, אלא בהיתר השלטונות;

·        היהודים (בעיקר בבירה סופיה) רוכזו ברבעים מסוימים;

·        על היהודים הוטל עוצר שחייב אותם להימצא בבתיהם, למעט שעתיים בכל יום.

על פי עדויות רבות שנשמעו בפנינו, לא בכל הישובים בבולגריה נאכף העוצר בפועל ככתבו וכלשונו.

ברומניה, על פי עדויות שנשמעו בפנינו משך השנים, הוטלו גם כן איסורים שונים על היהודים. בחלק מהערים ומהכפרים הוטל עליהם עוצר בחלק משעות היממה.

4.      עד כה, עוצר לא הוכר כעילת נרדפות מכח שלילת חירות [ראו, למשל, וע 2608/03 אברהם סמו נ' הרשות המוסמכת, לא פורסם (4.4.2004)].

• לטענת באי כח העוררים, למרות שהלכת גרנות עסקה בנושא הגירוש, ניתנה בה פרשנות השונה מזו שהייתה נהוגה עד לאותה עת למושג "שלילת חופש".
• נראה כי הפסקה המרכזית עליה מתבססים באי כח העוררים, היא פסקה 31 להלכת גרנות, שזו לשונה, בנוגע לעניננו:
• "...תמציתם של מאסר ומעצר היא הגבלה קשה ביותר על חופש התנועה של האסיר או העציר בדרך החזקתם במקום מצוצמם בשיטחו, ועל דרך זו יפורש הביטוי "חיים בתנאים הדומים למעצר" כך, למשל, אדם שהוטל עליו "מעצר בית", בהקשר ענייננו כאן חייו חיים הם "הדומים למעצר" גם אם מותר לו ללכת בבוקר לעבודה, לשהות במקום העבודה - ואך ורק במקום העבודה - כבמעצר, ולחזור הביתה הישר מן העבודה ולא לעצור בכל מקום שהוא...".