החלטה בתיק וע 1062/04 ואח'

1.       הדיון בכל העררים אוחד משום שכולם עוסקים באותה עילה, היא שאלת הריכוז בבית הספר היהודי בפלובדיב שבבולגריה, במרץ 43'.

2.       נדון בעניינו של כל עורר בנפרד, כלהלן:

העוררת 1

3.       העוררת, ילידת 27',  טענה כי הגיעו לבית הספר היהודי בסביבות השעה 02:00 בלילה ובעת שהגיעו, האולם היה מלא כדי מחציתו. העוררת הוסיפה וסיפרה, כי כאשר יצאו לחצר בית הספר בשעות הצהריים, החצר הייתה ריקה.

4.       תאורה של העוררת את הדברים, אינו סביר ואינו מתיישב עם העובדות.

5.       הריכוז החל בשעות המוקדמות של לפנות בוקר, כך שבסביבות השעה 02:00 בלילה, לא יתכן כי האולם היה מלא כדי מחציתו.

6.       חלק גדול מן היהודים אשר הגיעו משעות הבוקר, רוכזו בחצר בית הספר. לא יתכן, כי בשעות הצהריים הייתה החצר ריקה.

7.       כמו כן, לא שוכנענו כלל מאופן תאורה של העוררת את הדברים וניכר בעוררת, כי אין היא מדייקת כלל. כך למשל, טענה העוררת שהיא זוכרת מיום הארוע את העוררת 9, למרות שהעוררת 9 נולדה רק בספטמבר 43', כחצי שנה לאחר הארוע.

8.       לאור האמור לעיל, הערר נדחה.

      העורר 2           

9.       העורר, יליד 27', טען כי משנת 38' עבר לפנימייה בפלובדיב וביום הארוע, העיר אותו הכומר ואמר לו ללכת לבית הספר, לשם הריכוז.

10.   לא זו בלבד שגרסת העורר אינה סבירה שכן, היהודים אשר נלקחו באותו היום לבית הספר, נלקחו עפ"י רשימות מסודרות ולא סביר, כי העורר שהיה ללא משפחתו, בפנימייה שאינה של יהודים, הופיע ברשימה.

11.   קיים בלבול רב בכל המועדים אשר ציין בפנייתו והן בעדותו בפנינו לגבי מועד הגעתו לפלובדיב, מועד עזיבתו את פלובדיב (בפנינו טען לראשונה, כי עזב את פלובדיב לאחר הארוע ושב אליה בתום המלחמה).

12. לאור כל האמור לעיל, לא נוכל לומר כלל וכלל, כי שוכנענו מגרסתו.

העורר 3

13.   העורר, יליד שנת 42' ומטבע הדברים, אינו זוכר דבר.

14.   מטעמו העידה העוררת 1 וכפי שצוין לעיל, אין אנו נותנים אמון בגרסתה.

15.   לפיכך, הערר נדחה.

העוררות 4 ו - 5

16.   שתי העוררות, אחיות.  העידה בפנינו העוררת 4, ילידת 34', כי שהו כל העת בחצר בית הספר.

17.   לאחר שנתנו דעתנו לאופן תאורה של העוררת את הדברים, שוכנענו כי גרסתה, גרסת אמת היא.

18.   לפיכך, שני העררים מתקבלים.