החלטה בתיק הפ 200636/05

1.         למי הסמכות העניינית לדון בשאלת תוקפה או ביטולה של משכנתא?

            האם סמכות זו צריכה להיקבע על-פי שוויו של החוב המובטח על-ידי המשכנתא, או שמא סמכות זו נתונה לבית המשפט המחוזי במסגרת סמכותו "השיורית" (סעיף 40(1) רישא ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, להלן: "החוק" ), כיוון שבית משפט השלום אינו מוסמך לדון ב "תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין", שאינן "תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם"(סעיף 51(3) ל חוק), יהא שווי החוב המובטח על ידי המשכנתא אשר יהא?

2.         המבקשת עתרה למתן צו הצהרתי, לפיו: "המשכנתא הרשומה על חלקה של המבקשת... בטלה ומבוטלת ככל שהיא מתייחסת אליה... או לחילופין להצהיר: כי לא ניתן למכור את חלקה בדירה  כנכס פנוי וריק מכל מחזיק אלא כנכס תפוס על ידה וכדיירת מוגנת לפי החוק..."

            המשיבה טענה, כי דין התביעה להידחות על הסף, מאחר ובית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה, שעניינה תוקפה או ביטולה של המשכנתא. המשיבה תמכה טענותיה בפסיקה, בעיקר בפסק דינה של כב' השופטת א. פרוקצ'יה,שניתן בשבתה בבית המשפט המחוזי בירושלים, ה"פ 684/97 (מחוזי י-ם), אוגלי נ' אביב שגי חברה לשירותים כלליים בע"מ (לא פורסם), אליו נתייחס להלן (להלן: "אוגלי" ).

3.         בתשובתו, טען ב"כ המבקשת: "נכון, שעיקר התביעה הינה הצהרה על ביטול המשכנתא, אולם הבקשה כוללת סעדים נוספים, רובם בעניין החזקה..."

            אינני סבור, כי יש בסעד החילופי, לו עתרה המבקשת, כדי להקנות סמכות עניינית לבית משפט זה לדון גם בתובענה העיקרית, גם לדידו של ב"כ המבקשת, להצהיר על ביטול המשכנתא.

            לכל היותר, ניתן היה, לאור הסעד החילופי לפצל את הדיון בהתאם, למרות הקושי הכרוך בכך.

            בענייננו, אינני סבור, כי נכון גם לפצל את הדיון. גם לשיטתו של ב"כ המבקשת, יש להכריע, בראש ובראשונה, בעתירה או לביטולה של המשכנתא, שהרי, אם תתקבל עתירה זו, ודאי שלא יהא כל צורך לדון בסעד החילופי.

            פיצול דיון כזה, איפוא, יהא מיותר, מלאכותי ובלתי יעיל.

4.         ב"כ המבקשת טוען עוד, כי פסק הדין אוגלי לא הכריע לחלוטין בסוגיה הנדונה, והוא מפנה, מצידו, לפסק דינה של כב' השופטת ר. רונן (שלום ת"א) ב-ה"פ 210359/04, לב נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, שדנה בעתירה דומה והכריעה בה.

כך לא עולה מפסק דינה של כב' השופטת רונן. אמנם, גם שם עתרה המבקשת להצהרה על בטלות המשכנתא, ולחילופין לבטלות הסעיפים בהסכם המשכנתא המתייחסים לויתורה על הגנת סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, אולם כב' השופטת ציינה במפורש בפסק דינה, כי "בסיכומים מטעמה, לא חזרה המבקשת על טענותיה, לפיהן הסכם ההלוואה ושטר המשכנתא הם בטלים...", וכמובן לא הכריעה בשאלה זו, למרות שהוסיפה "למען שלמות התמונה", כי היא איננה סבורה שיש בסיס לעתירה לבטלות המשכנתא.

5.         אינני מסכים עם ב"כ המבקשת בפרשנותו לפסק דין אוגלי. כב' השופטת פרוקצ'יה דנה ישירות בשאלה הנדונה והכריעה בה. משום חשיבותם, נביא כאן את דבריה במלואם:

"עיקר עמדתם של הצדדים היא כי לצורך בחינת הסמכות העניינית, אין מקום להתייחס לגובה החוב שלהבטחתו ניתנה המשכנתא, אלא יש להתמקד באופי הסעד העיקרי המבוקש שעניינו הצהרה על בטלות המשכנתא ומחיקתה מהרישום. ככזו, מדובר, על פי הטענה ב"תביעה אחרת הנוגעת למקרקעין" אשר על פי סעיף 51 (א) (2) ו-(3) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד - 1984 אינה מצויה בסמכות בית משפט שלום, שהרי אין מדובר בתביעה כספית, ואף לא בתביעה בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או חלוקת מקרקעין המצויה על פי סעיף 51 (א) (3) לחוק זה בסמכותו הייחודית של בית משפט השלום. ואם כך, הרי שהסמכות קנויה לבית המשפט המחוזי.

נתתי דעתי לטיעוני הצדדים, ואני מוצאת לאמץ את עמדתם.

עיקרו של הסעד המבוקש בתובענה נוגע לעניין המשכנתא, ורק לחילופין נתבקשה הצהרה כי המבקשים הינם דיירים מוגנים. בבקשות לסעדים מהסוג הנדון, ככל שהדבר נוגע לבחינת תוקף משכנתא , רישומה או מחיקתה מהרישום נראה כי מקובל על בתי המשפט כעניין של פרקטיקה לראות בדבר "תביעה אחרת הנוגעת למקרקעין" ונראה כי אין בודקים את היקף החוב שלהבטחתו ניתנה המשכנתא כדי "לכמת" את התביעה מבחינת היקפה הכספי. מכאן גם כי תביעות כגון אלה נדונות בבית המשפט המחוזי והצדדים הביאו פסיקה המעידה על כך, אף כי באף אחד מפסקי הדין, שהניחו קיומה של סמכות עניינית לבית המשפט המחוזי לא היה דיון פרונטלי בשאלה זו:

ע"א 350/73 גד - חברה להפצה בע"מ נ' שלום כהן, פד"י כ"ח (2) 413;

ה"פ (ת"א) 1830/90 ששון נ' עמירון בצע"מ;

ה"פ (ת"א) 1025/92 לופו נ' בנק איגוד לישראל בע"מ;

ה"פ (ת"א) 1095/97 הרמתי נ' בנק הפועלים;