החלטה בתיק הפ 200368/08

בפני בקשה לסילוק על הסף בגין אי התאמה של התביעה להידון בדרך של המרצת פתיחה

עיינתי בבקשה בתגובה ובתשובה לה, ואני מחליט להורות על ביטול ההליך שבפני וכאמור בס' 258 לת.ק.ס.ד.א.

ס' 75 לחוק בית משפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 קובע כי ביהמ"ש הדן בעניין אזרחי מוסמך לתת פס"ד הצהרתי ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו. ככלל ועל פי ההלכה הנוהגת, ביהמ"ש יתן סעד על דרך של הצהרה אם יש בידי התובע להראות קיומה של זכות או קיומו של מצב עליהם הוא מבקש להצהיר וכן אם יש בידו להראות כי מן הראוי לשריין אותה הזכות או אותו המצב ע"י מתן פס"ד שישתיק כפירה או הכחשה בעתיד, עקב מעשה בית דין שייווצר ע"י פס"ד ובלבד שאינן קיימות נסיבות המניעות את בית המשפט שלא להיעתר לו (ד"ר י.זוסמן סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית 1995 ע"מ 556)

ראה גם  ע"א 490/92 שאבי נ' אררט חברה לביטוח בע"מ פ"ד מז(3) 700, 705.

יחד עם זאת, סעד הצהרתי נתון לשק"ד הרחב של ביהמ"ש הרשאי שלא ליתן את הסעד המבוקש אפילו קיימת הזכות או מתקיים המצב שלכאורה מצדיקים מתן הצהרה זאת.

לדעת השופט לוין בע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנר פ"ד לב(1) 85, 90  "העובדה שיש לתובע סעד מלא ממשי שאותו הוא יכול לתבוע, מהווה שיקול רב ערך כנגד מתן הסעד ההצהרתי והתובע עשוי להתגבר על השיקול האמור רק אם יש בכוחו להצביע על אינטרס לגיטימי המצדיק את הדבר "

לדעת השופט שמגר באותו עניין:

       "בית-המשפט איננו צריך לשמש אכסניה לדיונים עקרים שתוצאתם המסתברת איננה סיום ההתדיינות בין הצדדים למחלוקת. אין לפתוח פתח להליכים למתן פסק-דין הצהרתי אשר כל מגמתם היא רק בירור ההלכה בחלק המוגבל של העילות הפתוחות, תוך שמירת הזכות לפרוס בדיון נוסף יריעה רחבה יותר או לעגן את התביעה בעילה שונה. האינטרס הציבורי הוא יסוד המסד של השאיפה כי מחלוקות המובאות בפני הערכאות תגענה לסיומן וכי לא ייפתח פתח להתדיינות כפולה, מקום בו ניתן למצותה בהליך אחד. מכאן כי כאשר מסורה הענקת הסעד לשיקול-דעתו של בית המשפט, הרשות בידו להימנע מהענקת הסעד אם יש בכך כדי לטפח דיון משפטי כפול"

מיום 26.10.1997

תק' תשנ"ח-1997

ק"ת תשנ"ח מס' 5858 מיום 28.10.1997 עמ' 34

258.  בכל שלב של הדיון רשאי בית המשפט, אם נראה לו כי אין זה מן הראוי לטפל בבקשה בדרך המרצת פתיחה, לבטל את ההמרצה המרצת הפתיחה ולהפנות את בעלי הדין לתובענה בדרך הרגילה או לדון בה כאילו היתה תובענה בדרך הרגילה, ולשם כך רשאי הוא להורות על הגשת כתבי טענות.

לענייננו, המבקש עותר לסעד הצהרתי לפיו "המשיבה הפרה הפרה יסודית חוזה למכר רכב מנהלים חדש מסוג פולקסווגן 'פאסט' בכך שסיפקה למבקש רכב בעל 'אי התאמה' למוסכם או למקובל, ולפיכך עליה למסור למבקש רכב חדש ותקין מסוגו של הרכב האמור".

מן האמור ברור שכוונת המבקש לקבלת סעד אופרטיבי וכפי שצוין בבקשתו "ולפיכך עליה למסור למבקש רכב חדש ותקין מסוגו של הרכב האמור"

איני רואה מקום להתיר בירור חובת החלפת הרכב והקשור בכך, במסגרת התובענה לפסק דין הצהרתי, מדובר בתובענה לצו עשה שאינה ראויה להידון במסגרת ההליך הדיוני של ה"פ, גם בהשמטת סעד זה, אין לסייע לתובע, כאשר ברור שהכרעה בסכסוך מחייבת הכרעה לעניין החלפת הרכב.

ס' 258 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד -1984 קובע:

"בכל שלב של הדיון רשאי בית המשפט, אם נראה לו כי אין זה מן הראוי לטפל בבקשה בדרך המרצת פתיחה, לבטל את המרצת הפתיחה ולהפנות את בעלי הדין לתובענה בדרך הרגילה או לדון בה כאילו היתה תובענה בדרך הרגילה, ולשם כך רשאי הוא להורות על הגשת כתבי טענות.

בחינה של כתבי טענותיו של המבקש מלמד על  רצונו בסעד של החלפת הרכב  .

בס' 51 לכתב טענותיו טוען המבקש כי להמרצת פתיחה זו אין כל מטרה נלווית (לרבות כספיות) זולת החלפת הרכב בחדש הא ותו לא !