החלטה בתיק הפ 156/06

המבקשת עלתה  לישראל יחד עם משפחתה בשנת 1957 בהיותה בת 12. בסמוך קיבלו בני המשפחה תעודות זהות ונרשמו במרשם האוכלוסין כיהודים.

ביום 24.10.62 הגישה אמה של המבקשת בקשה למשרד הפנים לתיקון הלאום של המבקשת ואחיה מיהודי לרוסי. משרד הפנים נענה לבקשה ושינה את הרישום באופן שברישום הלאום רשומה המבקשת כרוסיה.

בשנת 1970 נישאה המבקשת לאברהם מזרחי בנישואין אזרחיים ובסמוך הגישה בקשה לקבלת זכויות לפי סעיף 4א לחוק השבות, תש"י - 1950. בסמוך לשנת 1990 הגישה המבקשת בקשה להתרת נישואיה לאברהם מזרחי ונישואין אלה הותרו בבית משפט אזרחי לאחר שבית הדין הרבני הגדול קיבל את דבריה שהיא אינה יהודיה ומצא שנישואיה לאברהם מזרחי היו בטלים מעיקרם.

לאחרונה פנתה המבקשת אל משרד הפנים וביקשה לרשום אותה כיהודיה במרשם האוכלוסין.

בתשובתו מיום 29.11.04 הודיע משרד הפנים למבקשת שעליה להמציא פסק דין הצהרתי מבית משפט כדי שניתן יהיה לתקן את הדת והלאום.

ביום 23.2.05 הגישה המבקשת תובענה לבית משפט זה בה עתרה להצהיר כי היא יהודיה ויש לרושמה במינהל האוכלוסין כיהודיה (הפ 326/05).

ביום 1.11.05 הגישה המבקשת, בהסכמת המשיבה, בקשה למחיקת התובענה ללא צו להוצאות.

באותו היום ניתנה החלטת כבוד השופטת ענת ברון: "בהסכמה, התובענה נדחית ללא צו להוצאות".

בתובענה שלפני, עותרת המבקשת להצהיר כי היא יהודיה ויש לרושמה במינהל האוכלוסין כיהודיה.

בדיון מיום 6.4.06 הסכימו בעלי הדין שהמבקשת תשיב לטענות המשיב, למעט המחלוקת בשאלה האם היא יהודיה, ותינתן למשיב זכות תשובה לתשובה האמורה.

ביום 10.5.06 הושלמו התשובות.

דיון

         א.         לטענת המשיב, בהחלטתה מיום 1.11.05, דחתה כבוד השופטת ענת ברון תובענה זהה של המבקשת, ויש לראות בכך מעשה בית דין המונע מהמבקשת להגיש את התובענה דנן.

לטענת המבקשת, אין בשימוש שעשתה כבוד השופטת ענת ברון במונח "דחייה" כדי לחסום את המבקשת מלהגיש את התובענה שכאן, מאחר ובמסגרת התובענה שבגדרה ניתנה החלטת כבוד השופטת ענת ברון לא התקיים דיון לגופו של עניין.

נראה לי שהדין עם המבקשת. בהחלטת כבוד השופטת ברון מיום 1.11.05 לא נמצאו נימוקים שיש בהם כדי ללמד שהמבקשת הגישה את הבקשה למחיקת התובענה כדי להשיג יתרון על פני המשיב, השווה ע"א 369/76 אליעזר קרני, עו"ד נ' חנן וזהבה מיסקין, פ"ד לא  (1), 85. מסקנה זו אף מתחזקת לנוכח הסכמת המשיב למחיקת התובענה (נספח 2 לתשובת המשיב). ממילא ומשלא התקיים דיון לגופו של עניין בתובענה יש לראות בהחלטה מיום 1.11.05 כהחלטה על מחיקת התובענה שאינה מעשה בית דין ואין בה כדי למנוע מהמבקשת מהגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה כאמור בתקנה 527 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984. 

         ב.         לטענת המשיב, ביום 10.12.90 הצהירה המבקשת כי נולדה לאם רוסיה כדי שיכירו בה כלא יהודיה לצורך התרת קשר הנישואין האזרחיים שלה עם אברהם מזרחי, ועל כן  מנועה היא מלטעון כעת שהיא יהודיה.

המבקשת אינה כופרת בהצהרתה האמורה. לטענתה, חתמה על התצהיר האמור בעצת עו"ד  יוסף בן מנשה אשר ייצג אותה באותה העת. עוד טוענת המבקשת, כי בקשתה והתצהיר שצורף לה נסמכו על דברים שידעה מאמה ומבלי שידעה את כל העובדות שהתבררו רק לאחר מכן בשלב בו הגישה את התובענה הראשונה.

בע"מ 9128/05 פלוני נ' פלוני ופלונית (פורסם בתקדין), נקבע:

"...כשלעצמי ציינתי שם, כי לטעמי ניתוח ההשתק השיפוטי בפרספקטיבה של עקרון תום הלב, משמעו כי אין צורך ככלל בהצלחה קודמת בטענה (רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ (טרם פורסם). אשוב ואציין אף כאן, כי לדידי, אין מקום ל"תכנית כבקשתך" בכגון דא.