החלטה בתיק ה.פ. 1222/03

ה ח ל ט ה

(בקשה לעיכוב הליכים)

א.         רקע עובדתי

1.         בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיפים 5-6 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: " חוק הבוררות"), שהגישו Dolphine Maritime Ltd. (להלן: " דולפין") ו- Ocean Cruises Ltd. (להלן: " אושין", ושתיהן יחדיו - "המבקשות") כנגד קרוז וורלד דיזנהויז בע"מ (להלן: " קרוז"), ובנק הפועלים בע"מ (להלן: " הבנק").

2.         דולפין היא חברה הרשומה במלטה, שבבעלותה אוניית נוסעים בשם "דולפין". אושין היא חברה הרשומה באיי ברמודה. אושין התקשרה בחוזה לחכירת האוניה של חברת דולפין להפלגות נופש מחיפה לנמלים במזרח התיכון. קרוז היא חברה ישראלית המשווקת הפלגות נופש באוניות נוסעים.

3.         קרוז מונתה לנציגה של אושין לצורך שיווק הפלגות הנופש לנוסעים ישראלים, ושתי החברות התקשרו לצורך כך במספר הסכמים, וביניהם הסכם הנציגות שנחתם ביום 7.7.03 (נספח א' לבקשה - להלן: " ההסכם"). לפי סעיף 7 להסכם התחייבה קרוז להמציא לאושין ערבות בנקאית אוטונומית בסך 575,000 דולר להבטחת כל הסכומים שקרוז חייבת לשלם לאושין על-פי ההסכם. בהסכם נקבע כי הערבות תחולט במקרה שקרוז תפר את התחייבויותיה על-פי ההסכם.

4.         ביום 24.7.03 הוצאה על-ידי הבנק ערבות בנקאית לטובת קרוז ונמסרה לאושין, בהתאם לסעיף 7 להסכם (להלן: " הערבות"). מדובר בערבות אוטונומית סטנדרטית, הניתנת למימוש על-פי הצהרה של אושין לבנק כי קרוז לא עמדה בהתחייבויותיה לפי ההסכם כלפי אושין. ביום 22.9.03 הומחתה ערבות זו לדולפין, בהסכמתה של קרוז (נספחים ד/1-ד/2 להמרצת הפתיחה ונספח ב' לבקשה). לפיכך, דולפין היא זו שזכאית כיום לקבל את כספי הערבות, במידה וקיימת עילה למימושה על-פי ההסכם שבין אושין לבין קרוז.

5.         בסעיף 12 להסכם שבין אושין לקרוז נקבעה תניית בוררות, ותניה הקובעת את תחולת הדין האנגלי. על-פי סעיף זה, כל חילוקי הדעות שיתגלעו בין הצדדים, הנובעים מן ההסכם או קשורים אליו (Any disputes arising under this Agreement or in connection therewith), יוכרעו על-ידי בורר יחיד מוסכם; בהיעדר הסכמה, ימונה הבורר על-ידי בית-המשפט המוסמך בלונדון, בהתאם לחוק הבוררות האנגלי.

6.         לימים נתגלע סכסוך בין אושין לבין קרוז על רקע ביצוע ההסכם. אושין טענה כי קרוז לא שילמה לה את הסכומים המגיעים על-פי ההסכם. הואיל ועל-פי תנאי הערבות נדרשה הצהרה של אושין כי קרוז לא עמדה בהתחייבויותיה על-פי ההסכם, בנוסף לדרישה של אושין למימוש הערבות - הוגשה הבקשה לחילוט הערבות ביום 14.11.03 על-ידי אושין. לבקשה צורף אישור של דולפין, בו נאמר כי אם ובמידה שאושין המחתה את הזכויות בערבות לדולפין

 (If, and to the extent that Ocean Cruises Limited's rights under the above guarantee have been assigned to ourselves (Dolphin...)).

- מסכימה דולפין לדרישה לחילוט הערבות שהוגשה על-ידי אושין, ודולפין מורה לבנק לשלם את התשלום לאושין. לאחר מכן הגישה גם דולפין בקשה למימוש הערבות.

לא ברור מדוע משתמע מהודעת דולפין לבנק ספק בשאלת המחאת הזכויות בערבות לדולפין. בבקשה לביטול צו המניעה הזמני שהגישה דולפין היא טוענת כי אין מחלוקת בינה לבין אושין שהערבות הומחתה לה כדין, ונראה כי כך הם פני הדברים. מכל מקום, ברור כי הבקשה לחילוט הערבות הוגשה על-ידי אושין, והבנק נדרש לשלם את הכספים לאושין - בהסכמת דולפין.

7.         ביום 13.11.03 הגישה קרוז המרצת פתיחה כנגד אושין, דולפין ובנק הפועלים, ובקשה זו תוקנה לאחר מכן. בהמרצת הפתיחה המתוקנת התבקש בית-המשפט ליתן צו הצהרתי וצו מניעה קבוע האוסרים על אושין ודולפין לממש את הערבות. לטענת קרוז, דולפין ואושין לא הוכיחו שקרוז הפרה את התחייבויותיה על-פי ההסכם, ואף לא הראו כי העתקי חשבונות שהוצאו על-ידי אושין לקרוז לא שולמו על-ידה.

קרוז מעלה בהמרצת הפתיחה המתוקנת טענות לא רק כנגד אושין, אלא גם כנגד דולפין. גם דולפין העלתה טענות כנגד קרוז בבקשה לביטול צו המניעה הזמני שהגישה, ולכן תוקנה המרצת הפתיחה כדי לאפשר לקרוז להתייחס לטענות דולפין כנגדה. מכאן שדולפין איננה אך ורק משיבה פורמלית, שצורפה לתביעה משום שהערבות הומחתה לה: היא בעל דין לכל דבר וענין.

8.         בד בבד עם הגשת המרצת הפתיחה, הגישה קרוז בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על חילוט הערבות (בש"א 20577/03). בתגובתה של אושין לבקשה למתן צו מניעה זמני היא העלתה את הטענה כי יש להפנות את הסכסוך לבוררות על-פי סעיף 12 להסכם (סעיף 4 לתצהיר מנהלה אינר גרונר הגה). דולפין מצדה הגישה בקשה לביטול צו המניעה הזמני שניתן במעמד צד אחד, ואף היא העלתה את הטענה בדבר קיום הסכם בוררות בין אושין לבין קרוז, כמו גם בין קרוז לבינה, ולפיכך בית-המשפט התבקש על-ידי דולפין לעכב את ההליכים בתיק (סעיפים 49-53 לבקשה).

9.         בדיון שנערך ביום 28.1.04 הוסכם בין הצדדים כי צו המניעה הזמני שניתן במעמד צד אחד כנגד מימוש הערבות " ישאר בעינו עד לדיון בתיק העיקרי", ולהסכמה זו ניתן תוקף של החלטה.