החלטה בתיק בשא 9285/08

המבקשת (התובעת) עותרת לביטול פסק הדין שניתן בדיון מיום 30/3/08, בהעדר התייצבותה, וכן לעיכוב הליכי ההוצל"פ.  בהחלטתי מיום 13/5/08 הוריתי על עיכוב ההחלטה והליכי ההוצל"פ עד להחלטה אחרת.

בפסק הדין שניתן במועד הדיון האמור, איזכרתי את החלטתו מיום 21/6/07 של כב' השופט שמואל ברוך בה התקבלה בקשתו של עו"ד פריימן להורות על שחרורו מייצוג (בש"א 12930/07), וכן ציינתי כי בבקשה לשחרור מייצוג נטען כי מועד הדיון הבא (10/7/07) ידוע למבקשת, וכן הובהר לה כי עליה להתייצב לקדם המשפט, תוך ציון ההשלכות של העדר התייצבות. בנוסף, קבעתי, כי אמנם נדחה מועד הדיון שנקבע ליום 10/7/07, אך היה על נציג המבקשת לעקוב אחר מועד הדיון הנדחה, וכן ציינתי כי קיים בתיק אישור מסירה של הזימון שנשלח ביום 21/11/07 לפי הכתובת שמסרה המבקשת עצמה.

בהתאם לכך, דחיתי את התביעה בהעדר התייצבות.

ראשית, אציין, כי הבקשה הנוכחית הוגשה תוך חריגה מסוימת מפרק הזמן בן 30 הימים המוקצב להגשתה (תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

לצורך בחינת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות, ככל בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, יש לבחון שני שיקולים-

(א)    ביטול מחובת הצדק- כאשר כתב הטענות לא הומצא כדין למבקש הביטול;

(ב)     ביטול על פי שיקול דעת בית המשפט- כאשר קיימת סיבה מוצדקת לכך שמבקש הביטול לא התייצב או התגונן במועד, או כאשר קיימים סיכויים גבוהים לכך שהגנתו תתקבל.

(א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 354-355).

באופן ספציפי לעניין בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות, נקבע בבש"א (נצרת) 3186/06 שוקחה נ' אבו עישה ואח', תק-מח 2007(1) 1652 (2007)-

"חזקה עובדתית היא כי בעל הדין הוזמן כדין לדיון וכי בית המשפט ווידא זאת, כאשר החליט לתת את פסק הדין בהיעדרו של בעל הדין. כלומר-קיימת חזקה בדבר תקינותו של ההליך, ולפיכך- הנטל להוכיח את היעדר ההזמנה כדין מוטל על בעל הדין הטוען לכך ...".

(ראו בנוסף- בש"א (חיפה) 448/03 יורשי המנוח ג'לאל עבד אל לטיס מואסי ואח' נ' מדינת ישראל- משרד מיסוי מקרקעין ואח', תק-מח 2006(4) 710 (2006); בש"א (נצרת) 2611/06, ה"פ 217/05 עבאס נ' פרידנלנד, תק-מח 2006(4) 2138 (2006).

הבקשה הנוכחית נתמכה בתצהירו של מר אברהם קרן, מנהל המבקשת, שהבהיר בפתח התצהיר כי הוא זה שהיה אמור להופיע בדיון כנציג מטעם המבקשת.

ניתן להיווכח, כי מר קרן אינו יוצא כנגד העובדות האמורות, שאוזכרו בהחלטתי, ואינו מכחיש את נכונותן העובדתית, אלא לטענתו, הוא לא שם לב שעל פי הזימון שנשלח אליו עתיד הדיון להתנהל לפניי, ולכן כשהגיע לבית המשפט, איתר את אולמו של כב' השופט שמואל ברוך, ומשנוכח כי הצד שכנגד אינו מצוי באולם, ושמו אינו מופיע ברשימת הדיונים, הסיק כי הדיון נדחה, ועזב את המקום (תוך ציפייה לקבל הודעה בדבר דחיית מועד הדיון).

מר קרן טוען, כי לאחר מכן הוא התקשר לב"כ המשיבות וביקש לשוחח עימו, אך הוא לא היה במשרד, ונאמר לו כי גם אינו בבית המשפט. לטענתו, רק כשנמסר לו פסק הדין, הוא הבין כי הדיון התנהל באולם אחר.

מאחר שאין מחלוקת כי הזימון לדיון הומצא כדין, ונציג המבקשת היה מודע למועד הדיון, הרי שאין הצדקה לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

עם זאת, ניתן להתרשם כי אי התייצבותו של מר קרן נבעה מטעות כלשהי, שאמנם בהחלט ניתן היה למונעה, אך היא אינה נובעת מזלזול בסדרי דין.

בנוסף, וחשוב מכך, מר קרן העלה בתצהירו טענות עובדתיות כבדות משקל, לפיהן המשיבות ייצרו ושיווקו במועדים הרלוונטיים לתביעה, מוצרים שאינם אלא חיקוי כמעט מושלם של המוצרים המקוריים, שייצרה המבקשת (מיכלים לאריזת מזון).

בתגובתן, טוענות המשיבות, בין היתר, כי צורת המיכלים היא שונה, החומר ממנו עשויים המיכלים שונה והמבקשת למעשה לא רשמה פטנט על המיכל שייצרה. טענות אלה, המוצאות את ביטויין גם בכתב ההגנה, הן אכן טענות נגדיות כבדות משקל, המפחיתות במידת מה ממשקל טענות התביעה.

עם זאת, לא התרשמתי כי מתגבשות נסיבות המצדיקות את חסימת בירורן הענייני של טענות המבקשת, מה גם שניתן לכפר על הפגם הדיוני בהתנהלותה על דרך פסיקת הוצאות, ולכן קיימת הצדקה לביטול פסק הדין על פי שיקול דעת בית המשפט.