התובע, בעלים של נכס הידוע כחלקה 1/26 בגוש 10831 הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבע לפינוי המושכר, וכן לתשלום סך 148,659 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה (22.2.06) בגין דמי שכירות, דמי שימוש ראויים, פיצויים מוסכמים וארנונה.
עפ"י כתב - התביעה נחתם ביום 23.9.04 הסכם שכירות בין הצדדים לפיו השכיר התובע לנתבע את המושכר לתקופה של שנה החל מיום 1.10.04 וכלה ביום 30.9.05. בסעיף 6 להסכם נקבע כי הנתבע ישלם לתובע דמי שכירות חודשיים בסך 3,500 ש"ח כולל מע"מ; בסעיף 7 (א) להסכם השכירות התחייב הנתבע לשלם את כל ההוצאות וההיטלים החלים על המושכר לרבות אגרות, מיסי עיריה, היטלים ותשלומי חובה שוטפים; בסעיף 13 להסכם השכירות סוכם כי במדה ועם תום תקופת השכירות לא יפנה השוכר את המושכר, הוא ישלם פיצויים מוסכמים בסך 300 ש"ח לכל יום של איחור בפינוי.
התובע טוען כי הנתבע הפר את תנאי הסכם השכירות בכך שלא שילם דמי שכירות ואינו משלם ארנונה לעיריית - חיפה. לטענת התובע הסתיימה תקופת השכירות ביום 30.9.05, אך הנתבע ממשיך להחזיק במושכר שלא כדין.
לכתב - התביעה צורפו הנספחים הבאים:
1. הסכם שכירות בלתי - מוגנת מיום 23.9.04.
2. אישור העיריה המעיד על גובה החוב בגין ארנונה.
בתחילת הדיון מחק ב"כ התובע את הסעד המופיע בסעיף 17 ב' לכתב - התביעה בדבר "דמי שימוש ראויים", ועם מחיקת דרישה זו, ראויה התביעה להידון בסדר די מקוצר. תביעת הפינוי הוגשה עפ"י תקנה 202 (3) לתסד"א, הקובעת כי תביעות שהתובע יכול להגישן בסדר דין מקוצר: "... תביעות לסילוק יד ממקרקעין או לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב - 1972 חל עליו, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב".
התביעה הכספית לתשלום דמי שכירות, פיצויים מוסכמים וארנונה, הוגשה עפ"י תקנה 202 (1) (א) לפיה יוגשו בסדר דין מקוצר "תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית, מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב". חוזה - השכירות המצורף לכתב - התביעה מציין את דמי השכירות החודשיים שיש לשלמם, קובע פיצוי מוסכם בגין כל יום של איחור בפינוי וכן מטיל את החובה לתשלום ארנונה על השוכר. הסכומים קבועים וניתנים לחישוב אריתמטי פשוט ללא צורך באומדן או בהערכה.
בנוסף להסכם השכירות צורף לכתב - התביעה גם אישור על חוב ארנונה שלא שולם, וגם במקרה זה המדובר בסכום קצוב. התביעה היא תביעה קלאסית לדיון בסדר דין מקוצר, ובקשתו של ב"כ המבקש למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר" מכתב - התביעה - נדחית.
בתצהיר התומך בבקשתו למתן רשות להתגונן טוען המבקש כי בשנת 1989 התחיל לעבוד כשכיר אצל התובע בעסק השיש שהיה לו, ברח' סיליזיאן 12 (כתובת המושכר), ובמשך הזמן החל לנהל את העסק. בשנת 1990 החליט המבקש לשכור את הנכס, לרכוש מהמשיב את הציוד והסחורה שהיו בו ולהפעיל עסק של עיבוד שיש. לדבריו הוא מחזיק בנכס משנת 1990 ובמשך שנים לא נחתם בין הצדדים הסכם שכירות כלשהו. לטענת המבקש, המשיך המשיב לנהל עסק של שיש מצבות ברח' יפו 74, והזמין אצלו עבודות שיש בעשרות אלפי שקלים, עבורן נותר חייב לו כספים רבים.
בשנת 2002 הוקמה חב' שיש חיפה (ג'והר) בע"מ בשליטת המבקש. כדי להסדיר את ההסכמות בינו לבין המשיב, נחתם ביום 1.1.03 בין החב' באמצעותו לבין המשיב חוזה שכירות, לפיו הושכר הנכס לחב' לתקופה של שנה אחת עם אופציה ל - 10 שנים נוספות, דהיינו עד ליום 31.12.2013 בדמי שכירות מוסכמים של 700 ש"ח לחודש כולל מע"מ. (חוזה השכירות מיום 1.1.03 - נספח א' לתצהיר).
לטענת המבקש שילם בסוף כל שנה את דמי השכירות עבור השנה שקדמה לה. (נספח ב' לתצהיר - קבלה על תשלום דמי השכירות לשנת 2003). המבקש ממשיך וטוען כי המשיב נהג לרכוש מהחברה שיש עבור העסק שבבעלותו, והמשיב היה מקזז את דמי השכירות ומשלם למבקש את היתרה בגין העבודות שבוצעו עבורו. בשלב מסויים פנה המשיב למבקש בדרישה להחזיר לו את הנכס ברח' סיליזיאן כי רוצים לפנותו מרח' יפו, אך המבקש סרב. המבקש טוען כי בסוף שנת 2004 לאחר שהתגברו הבעיות עם המשיב וכתוצאה מאיומיו, אולץ המבקש תוך הטעייה לחתום בשמו, ולא בשם החב', על חוזה - השכירות - נספח א' לכתב - התביעה. לדבריו, הודיע לו המשיב כי בתום שנה זו, יחזור לתוקף החוזה הקודם והנכון לפיו דמי השכירות הם בסך 700 ש"ח לחודש ולא 3,500 ש"ח כפי שנקבע בחוזה החדש.
ואולם עם סיום החוזה, דרש ממנו המשיב להמשיך ולשלם סך 3,500 ש"ח לחודש בניגוד למוסכם.
לדבריו איים עליו המשיב והמבקש הגיש נגדו תלונה למשטרה. 0נספח ד' לתצהיר). המבקש ביצע אצל המשיב הזמנות שיש בסכומים גדולים העולים לטענת המבקש בהרבה על דמי השכירות שהוא חייב לשלם למשיב בסך 700 ש"ח עפ"י המוסכם. (נספח ב' לתצהיר - הזמנות חלקיות חתומות ע"י התובע ובהן נרשמו סכומי הזמנות שלא שולמו למבקש). (נספח ו' לתצהיר - דף חישוב שהכין בא כוחו של המבקש לפיו חייב המשיב למבקש סך 64,249 ש"ח).
עוד טוען המבקש כי תקופת השכירות עפ"י נספח א' לתצהירו מסתיימת רק ביום 31.12.2013 וכי כאמור, המשיב ביצע אצלו הזמנות שיש בסכומים גדולים והוא חייב לו כספים. לדבריו, הוא שוכר את הנכס משנת 1990 במשך יותר מ - 15 שנה ללא בעיות, וכי רק משהתברר למשיב כי רוצים לפנותו מעיסקו ברח' יפו 74 כדי להרחיב את הכביש, החליט לפנותו והפסיק לשלם לו בגין עבודות השיש.
בחקירתו הנגדית דבק המבקש בגירסתו כי לפי ההסכם המקורי מ - 1.1.03 הוא משלם רק 700 ש"ח לחודש,אך אישר כי הוא צריך לשלם ארנונה, חשמל ומים "גם אם זה לא רשום בנספח א'".
המבקש טוען כי סך 700 ש"ח לחודש דמי שכירות עבור עסק כזה הוא סכום סביר גם כיום ואישר ששטח העסק - 300 מ"ר. משנשאל המבקש אם הוא משלם ארנונה השיב כי "הוא (המשיב) משלם מהסכום שיש לו אצלי שמתקזזים מהשיש שאני מוכר לו". עם זאת הודה: "השנה הזאת לא שילמתי ארנונה". ב"כ המשיב הקשה על המבקש וציין באוזניו כי כשנחתם הסכם השכירות החדש (נספח א' לכתב - התביעה) סוכם בין הצדדים שההסכם הראשון משנת 2003 ייקרע, אך המבקש הכחיש זאת. עוד עולה מדברי המבקש כי החשבונית ע"ס 8,400 ש"ח מיום 22.1.04 (נספח ב' לבקשה) "זה כסף ששולם ע"ח דמי שכירות", וכי אין ברשותו חשבונית אחרת.
המבקש אישר בחקירתו הנגדית כי חב' שיש חיפה ג'והר בע"מ אינה קיימת כבר "כשנה, אולי שנתיים", וכי העסק מופעל ע"י בנו: "אני מקבל תלושי משכורת מבני ראיד שהוא המעביד שלי".
יש אפוא רגליים לטענת ב"כ המשיב כי ההסכם מיום 1.1.03 שנערך בין המשיב לבין חב' שיש חיפה (ג'והר) בע"מ אינו תקף עוד, שכן החב' שחתמה על הסכם השכירות עם המשיב אינה קיימת יותר.