החלטה בתיק בשא 9244/07

רקע

• ביום 22.3.03 נכרת בין המבקשת, המפתחת ומייצרת משאבות וסטים לעירוי נוזלים, לבין  משיבה 2, הסכם הפצה בלעדי שתוקפו מיום 17.3.04 ולפיו מונו משיבות 1 ו - 2, חברות הרשומות בארה"ב המוחזקות ומנוהלות על ידי משיב 3, אזרח ישראלי החי בארה"ב (להלן: "המשיבות"), כמפיצות בלעדיות של מוצרי המבקשת בארצות הברית (להלן: "הסכם ההפצה").

ביום 28.12.06 הודיעה המבקשת למשיבות על ביטול הסכם ההפצה והפסקת ההתקשרות תוך 90 יום לאחר מכן, קרי ביום 28.3.07.

לאחר משלוח ההודעה על ביטול ההסכם התנהלו בין הצדדים שיחות וחלופת מכתבים בקשר עם ההתקשרות ביניהם. ביום  19.4.07 שלחה המבקשת למשיבים מכתב בו דרשה מהם לקיים את הוראות הסכם ההפצה ביחס לאופן הפסקת ההתקשרות ביניהן ולהעביר לה רשימת מלאי של מוצרים שבידיהם, חומר פרסומי הקשור במוצרי המבקשת ואת רשימת הלקוחות שבידיהם.

המשיבים לא נענו לדרישה זו.

בת.א 1655/07 תובעת המבקשת להצהיר כי ביטלה את הסכם ההפצה כדין וכי ההסכם הגיע לסיומו ביום 28.3.07.

עוד תבעה המבקשת לאסור על המשיבים לייצר, להפיץ, לשווק ו/או למכור כל מוצר המיוצר על ידי המבקשת ו/או מתחרה במוצרי המבקשת ו/או להציג עצמם כמורשים להפיץ את מוצרי המבקשת, ולהורות למשיבים להעביר לה באופן מיידי את כל רשימת הלקוחות שרכשו את מוצריה באמצעות המשיבות, כדי שתוכל ליתן ללקוחות אלה שירות, את רשימת המלאי של כל המוצרים המיוצרים על ידי המבקשת אשר טרם נמכרו ואת כל החומר הפרסומי ו/או כל חומר אחר הקשור למבקשת ומצוי בחזקת המשיבות ו/או בשליטתן.

בבקשה שלפני עותרת המבקשת לצווי מניעה וצווי עשה זמניים, כאמור לעיל.

דיון

א.      שיהוי והעדר דחיפות

לטענת המשיבים, ההודעה על ביטול הסכם ההפצה באופן חד צדדי נמסרה להם ביום 28.12.06 ובסמוך הודיעו למבקשת כי אינם מתכוונים להיענות לדרישותיה. על התנגדותם להפסקת ההתקשרות הודיעו המשיבים גם בפגישה שהתקיימה ביום 30.1.07 ובמכתבים שנשלחו אל המבקשת ביום 13.2.07 וביום 20.3.07. במכתב נוסף מיום 17.4.07 חזרו על התנגדותם להפסקת ההתקשרות ואף דרשו מהמבקשת לשלם להם סך של 6,727,061$. למרות התנגדות המשיבים להפסקת ההתקשרות כמפורט לעיל, לא מיהרה המבקשת לבקש סעד מבית המשפט עד ליום 29.4.07 כחודש לאחר המועד בו לכאורה הסתיימה ההתקשרות. השתהותה של המבקשת מלמדת שאין דחיפות במתן הסעד הזמני המבוקש.

לטענת המבקשת, לאחר מתן ההודעה על ביטול הסכם ההפצה קיימו הצדדים פגישות בהן ניסו להביא להגיע להבנה באשר לאופן סיום ההתקשרות, ורק לאחר שהסכם ההפצה הסתיים והמבקשת נוכחה לדעת שהמשיבים ממשיכים להתנהג כמי שעדיין משמשים כמפיצים מטעמה, נוצר הצורך לעתור לבית המשפט ולבקש סעד זמני.

על פי הודעת המבקשת אמור היה תוקפו של הסכם ההפצה לפוג ביום 28.3.07 ועד לאותו המועד לא הייתה המבקשת זכאית למנוע מהמשיבים להמשיך ולהפיץ את מוצריה בארה"ב. לפיכך, איני מוצא שיהוי בהגשת הבקשה לסעד זמני ביום 29.4.07.

אפשר שלאחר קבלת מכתבן של המשיבות מיום 20.3.07 (נספח ו) בו הביעו את התנגדותן לביטול הסכם ההפצה ללא מענה לדרישותיהן שפורטו באותו המכתב, היה על המבקשת לפנות לבית המשפט ולבקש סעדים מתאימים להבטחת זכויותיה לאחר תום תקופת ההתקשרות. אולם אפילו כך, איני סבור שבנסיבות העניין ראוי לדחות את בקשת המבקשת להפסקת ההתקשרות שבינה לבין המשיבות, מקום שהמחלוקת נוגעת אך לשאלת התנאים הכספיים להפסקת ההתקשרות. 

ב.      טענות המשיבות לגופם של דברים

(1)     לטענת המשיבים אין המבקשת זכאית לסעד זמני המבוקש משום התעלמותה

מחובתה לשלם למשיבות תשלומים שונים המגיעים לכדי למעלה מ - 10,127,061$ הנובעים מהפרת הסכם ההפצה והפסקת ההתקשרות. בין היתר טוענים המשיבים כי:

1.         ההודעה על ביטול ההתקשרות בין המבקשת למשיבות אשר נמסרה למשיבות במהלך השנה השלישית להתקשרות, מקימה למשיבות זכות לקבל מהמבקשת סכום כפול מהריווח הגולמי אשר הפיקה במהלך 12 החודשים שקדמו להודעת הביטול, בהתאם להוראות הסיפא של סעיף 9.2 להסכם ההפצה (נספח ג).

2.         המבקשת לא פיצתה את המשיבות בגין ההוצאות שנגרמו להן בגין מוצרים פגומים שנתגלו על ידי מטופלים ודווחו לה על ידי המשיבות ובכך הפרה את התחייבותה לפי סעיף 5.2 (d) להסכם ההפצה.

3.         חובתן של המשיבות להעביר למבקשת את הנתונים אודות שוק הלקוחות בארה"ב שלובה בחובתה של המבקשת לשאת ולתת בתום לב באשר לתמורה המגיעה למשיבות בהתאם לאמור בסיפא של סעיף 7.5 להסכם ההפצה.

4.         המבקשת לא השיבה למשיבות כספים שגבתה מהן ביתר בגין מוצרים ששווקו על ידי המשיבות.