החלטה בתיק בשא 9105/04

המשיב ומנהליו ניהלו מספר חשבונות אצל המבקש, כשאחד מהם הינו חשבון המיועד אך ורק לצורך קבלת ערבויות בערבות המדינה.

פעילות המשיב היתה עניפה וסכומי כסף רבים נכנסו ויצאו מהחשבונות.

המשיב טוען כי המבקש גרם לו הפסדים כבדים ואף מנע ממנו להגיש כנגד המבקש תביעה על עוולות רבות שעוול כלפיו.

המשיב טוען כי רק משקיבל דו"ח של חברת "שגיא חישובי ריבית בע"מ" מיום 23.4.02, אשר בדקה את חשבונות המשיב אצל המבקש, נודע לו מלוא חומרת הנזק שנגרם.

המשיב טוען כי ביולי 2001 עלה בידיו להשתחרר מ"חיבוק הדוב" של המבקש ולהגיש תביעה זו.

טענות המשיב הינן כי המבקש הפר בין השנים 1981 עד 2001 את הוראות חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1991 (להלן: " חוק הבנקאות") בכך שהתנה שירות בשירות באופן שכתנאי להעמדת אשראי דרש פתיחת תוכניות חסכון, חישב ריבית לפי 360 יום בשנה במקום 365, חייב בריבית פיגורים בגין הלוואות מט"ח בערבות מדינה בעוד שהיה עליו לחייב את חשבון החח"ד ולא את חשבון הפיגורים, סרב להעמיד למשיב הלוואות שיקליות חלף אשראי יקר שניתן, ניהל את החשבונות שלא בתום-לב תוך ייעוץ לקוי וגרימת הפסדים למשיב באשר לא העמיד לרשות המשיב אשראי כמקובל במערכת הבנקאית בהתחשב ברמת הבטחונות שהעמיד המשיב וסרב לשחרר שעבוד שוטף שרבץ לטובת המבקש על רכוש החברה ללא הצדקה.

המבקש הגיש בקשה להורות על סילוק התביעה כולה על הסף מחמת התיישנות עילות התביעה, מניעות ושיהוי ולחילופין על סילוק חלקים מהתביעה "הנגועים" בהתיישנות או בשל שיהוי ומניעות.

נימוקי הבקשה הינם כי ביום 9.3.03 הגיש המשיב תובענה כספית כנגד המבקש בסכום של 3 מיליון ש"ח.  נטען כי מתוך האמור בכתב התביעה ובחוות הדעת המצורפת אליו, עולה כי עיקר התביעה התיישן זה מכבר.

המועד שבו מתחיל מרוץ ההתיישנות הינו המועד שבו נפתחה תוכנית החסכון וכאמור בכתב התביעה ובחוות הדעת, נפתחו תוכניות החסכון בפברואר 86', מאי 87' וספטמבר 87', ואילו כתב התביעה שהוגש ב- 9.3.03 יכול להתייחס לכל היותר לתוכניות שנפתחו ב- 7 השנים שקדמו להגשת התביעה, דהיינו מיום 9.3.96 ואילך.

בנוסף טוען המבקש כי תוכניות חסכון אלו נפדו במהלך שנות ה- 80' וכי אפילו מועד פדיונן היה למעלה מ- 7 שנים טרם הגשת התביעה.

באשר לטענה של חישוב ריבית יומית לפי 360 יום - מציינת חוות הדעת שהוגשה מטעם המשיב, כי הבנק חדל לחשב ריבית לפי 360 ימים בשנה והחל לחשב ריבית לפי 365 ימים בשנה החל מ- 1.4.91 ומכאן שכל טענה לעניין חישובי ריבית יומית יכולה להטען, לכל היותר, עד 31.3.91 ומכאן שגם ממועד זה חלפו למעלה מ- 12 שנה וראוי שעילה זו תדחה על הסף.

באשר לטענה כי המשיב קיבל הלוואות במט"ח מהמבקש בערבות המדינה וכי המבקש העביר את פרעון ההלוואות לחשבון פיגורים ולא לחשבון חח"ד ובאופן זה גבה מהמשיב ריבית גבוהה יותר מן הראוי, מציין המבקש כי מדובר בלא פחות מ- 14 הלוואות ושכולן, זולת אחת, נטלו במהלך שנת 93' ורק האחרונה נטלה בדצמבר 98' ולכן העילה ביחס ל- 13 מתוך 14 ההלוואות התיישנה.

באשר לסרוב המבקש להעמיד למשיב הלוואות ובמסגרת זו גרם למשיב לנצל את מסגרת האשראי בשיעור ריבית גבוה יותר מאשר הריבית בגין הלוואות, מציין המבקש כי כתב התביעה מדבר על אורך "כל תקופת ניהול החשבון" וזה החל משנת 1981 ואילך.

אין פירוט כנדרש ועילה זו מעורפלת באשר אינה יכולה לצמוח בגין אירועים שהתרחשו לפני 9.3.96.

הטענה בגין ניהול חשבון שלא בתום-לב אגב גרימת נזק למשיב, אין בה פירוט ונתון עובדתי או כרונולוגי אחד, ולכן גם טענה זו ראוי שתדחה מחמת התיישנות בגין אירועים שארעו לפני 9.3.96.

טענה נוספת בפי המבקש היא טענת שיהוי, לפיה ניתן לדחות תובענה מחמת שיהוי, אף אם תקופת השיהוי קצרה מתקופת ההתיישנות, וזאת מאחר שאם צודק המשיב בטענותיו על כך שהבנק התנה תנאים שהינם בלתי סבירים או בלתי חוקיים, כגון התניית שירות בשירות, מן הראוי היה שהמשיב ינקוט צעדים מידיים של ניתוק הקשר עם הבנק, או פנייה לגורמים המתאימים, או מכתב מחאה למבקש, מיד לאחר שנתגלתה הפעולה הבלתי חוקית שנקט המבקש.

בתגובה שהגיש המשיב לבקשה לסילוק על הסף נטען, כי המבקש מתעלם מהנחיתות הכלכלית של המשיב עד ליום שבו העביר את חשבונותיו לבנק אחר, ובמיוחד על רקע השעבוד השוטף שרבץ על נכסי המשיב.

המשיב טוען כי לא יכול היה להגיש תביעה כנגד המבקש כל עוד היה תלוי בחסדי המבקש, באשר חשיפת המחלוקת עם המבקש היתה מביאה לקריסתו.

המשיב טוען כי רק מאיתור בדיקת החשבונות ביוני 2001 החל המשיב את מסעו להשבת הכספים המגיעים לו .