החלטה בתיק בשא 9047/05

המשיב הגיש תובענה כנגד המבקש, לכאורה תובענה פשוטה, ובה עתר למתן סעד הצהרתי, לפיו המבקש הינו עושהו של שטר שצורף כנספח א' לתובענה.

לכאורה, תובענה תמימה ופשוטה, בפועל, דרך מתוחכמת לעקוף את הוראות הדין ואת הפסיקה.

במה דברים אמורים?

בכתב התביעה, פרש המשיב מסכת נטענת של יחסים בינו לבין המבקש, במסגרתה - כך נטען על ידו - חתם המבקש על שטר חוב שסכומו 270 מיליון דולר (דהיינו, למעלה ממיליארד ש"ח).

המשיב תיאר, כיצד בשלב מסוים, חרף הודאות חוזרות ונשנות של המבקש, כי הוא זה שחתום על השטר, התכחש הלה לחתימה, באופן שהיה בו כדי למנוע ממנו לסחר את השטר.

נוכח זאת, עתר המשיב למה שהוא כינה, "קביעה חד משמעית של בית המשפט", לפיה המבקש הוא עושהו של השטר.

במענה לתובענה הגיש המבקש בקשה לסילוק על הסף.

לשיטתו, שתיים הן הסיבות בגינן יש לסלק את התובענה על  הסף:

סיבה ראשונה - דחיה על הסף מחמת היעדר הצדקה לסעד הצהרתי, כאשר ניתן לתבוע את הסעד המלא וכאשר ידרשו הליכים נוספים באותו עניין;

סיבה שניה - מחיקה על הסף בהיעדר עילה.

אעיר, כי גם הסיבה הראשונה בה נקב המבקש מצדיקה מחיקת התובענה ולא דחייתה, אם תתקבל הטענה, שהרי סילוק על הסף, בשים לב למהות הטענה, חייב להיות כזה, שיאפשר הגשת ההליך הנכון, והרי דחיה על הסף תמנע זאת. משמעות הדבר היא, שגם אם תתקבל הטענה הראשונה, כאמור, תימחק התובענה על הסף.

כפי שכבר יותר מרמזתי בפתח הדברים, אני סבור שהדין עם המבקש, מן הטעם הראשון שהעלה בבקשתו.

כאמור, המשיב טוען שהוא מחזיק שטר חוב תקף, אותו ערך המבקש. הדרך הנכונה והראויה לאכוף זכויות על פי שטר, הינה הגשת תביעה כספית (יכול ותוגש תובענה רגילה, יכול ותוגש תובענה בסדר דין מקוצר, יכול והתובענה תהיה על פי העילה השטרית, יכול ותהיה על פי עסקת היסוד), או הגשת השטר לביצוע בהוצאה לפועל.

על פי התובענה, טוען המשיב (גם אם בזהירות ובמשתמע), כי המבקש חייב לו את סכום השטר, דהיינו, 270 מיליון דולר.

אם כך, דרך המלך, כפי שהגדיר זאת נכונה ב"כ המבקש, היא הגשת אחד משני ההליכים שתוארו לעיל, והמשיב מטעמיו שלו (ייתכן שמדובר בשיקולי אגרה, יתכן שבשיקולים אחרים), נמנע מלעשות כן.

הלכה פסוקה היא, כי כל אימת שעומד לבעל דין סעד כספי אפשרי, שהוא סעד ממשי, שאותו ניתן לתבוע, אין מקום לאפשר הגשת תובענה לסעד הצהרתי, שמשמעותה, הינה אך ורק כפל הליכים, שהרי עם הינתן פסק הדין ההצהרתי, לא יבוא הסכסוך לסיומו, ויינקט הליך נוסף לביצוע השטר.

במקרה שלנו, אם יוגש השטר לביצוע, אזי, ניתן יהיה לעלות את כל הטענות כנגד ביצועו (והביצוע משול להגשת תובענה כספית), הטענות תידונה ותוכרענה ועם ההכרעה, יבוא לסיומו הסכסוך, מבלי שיידרש הליך נוסף להכרעה בו.

זהו בדיוק המקרה שנקבע בפסיקה כראוי לסילוק ההליך על הסף, שעה שעומד סעד כספי אופרטיבי לרשות התובע והלה נמנע מטעמיו מלעתור לו.

ההלכה גם הוסיפה וקבעה, כי הרצון להימנע מתשלום אגרת משפט, אינו מהווה טעם לגיטימי להימנעות מנקיטת ההליך הנכון.