החלטה בתיק בשא 9045/05

1.         מהות הבקשה:

כנגד החייבת הוצאה התראת פשיטת רגל בגין פס"ד אשר ניתן נגדה ביום  31.12.02, לפיו עליה לשלם למבקש סך של 100,000 דולר בתוספת ריבית הפרשי הצמדה ושכ"ט עו"ד מיום מתן פסה"ד.

כנגד החייבת נפתח תיק הוצל"פ ביום 28.4.03. החייבת לא שילמה את חובה על פי פסה"ד.

ביום 3.4.05 אישרה כב' השופטת אלשייך את הוצאת ההתראה.

הבקשה שבפניי הינה התנגדותה של החייבת להתראת פשיטת הרגל.

בבקשה נאמר כי בהתראה נדרשה החייבת לשלם סך של 766,604 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 27.3.05, על יסוד חוב בתיק ההוצל"פ שנפתח בגין פס"ד חלוט של בית המשפט המחוזי בב"ש אשר ניתן ביום 31.12.02 (להלן: " פסה"ד).

בבקשה נאמר כי הסכום הנקוב בהתראת פשיטת הרגל איננו הסכום הנכון והאמיתי אותו חייבת החייבת מכוח פסה"ד.

בהתראה נאמר כי בפסה"ד קבע בימ"ש כי על החייבת לשלם סכום השווה לסך של 100,000 דולר לפי השער היציג ביום התשלום של הסכום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ש"ח בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום המלא בפועל.

החייבת חישבה את החוב על פי פסה"ד אשר מגיע, לדבריה, לסכום של 542,746 ש"ח. הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד מגיעים לסכום של 58,178 ש"ח. לכן, הסכום הכולל לתשלום הינו 600,927 ש"ח בלבד.

ב"כ החייבת פנתה למבקש והעמידה אותו על הטעות אשר נפלה בהתראת פשיטת הרגל בכל הנוגע לגובה החוב.

המחלוקת באשר לגובה החוב עלתה עוד קודם לכן במסגרת בקשה אשר הגיש המבקש בתיק ההוצל"פ להגדלת הקרן.

החייבת התנגדה להגדלת הקרן וטענה לאופן הנכון לחישוב החוב לאור לשונו הברורה והחד משמעית של פסה"ד.

ראש ההוצל"פ נתן פרשנות משלו לפסה"ד וקבע בטעות כי על פי פסה"ד יש להוסיף לסכום של 100,000 דולר ריבית על הקרן מיום 9.7.00 ועד ליום פסה"ד.

יו"ר ההוצל"פ פרש את פסה"ד במקום לפנות לבית המשפט אשר נתן את פסה"ד לשם מתן הבהרה.

בית המשפט קבע בפסה"ד כי הסכום של 100,000 דולר כולל גם את הריבית על הקרן מיום  9.7.00 ועד ליום מתן פסה"ד.

המבקש שגה גם במועד פתיחת תיק ההוצל"פ כאשר חישב את החוב  הפסוק לפי שער הדולר ביום מתן פסה"ד.

החייבת הציעה כי לצורכי פשרה תשלם את הסכום של 600,927 ש"ח שאינו שנוי במחלוקת והמבקש סירב לכך. הוא דחה גם את הפרשנות אשר ניתנה על ידי החייבת לפסה"ד.

לאור כל האמור לעיל, טענה המבקשת כי קיימים פגמים בהתראת פשיטת הרגל והיפנתה להוראות סעיף 4(ד) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"ם - 1980 (להלן: " הפקודה").

סעיף זה קובע כי לא יראו התראה כנטולת תוקף מחמת זאת בלבד שהסכום הנקוב בה עולה על הסכום המגיע למעשה , אלא אם תוך הזמן אשר ניתן לתשלום הודיע החייב כי הוא חולק על תקפות ההתראה בהסתמך על הטעות.