החלטה בתיק בשא 8650/05

1.  מהות הבקשה

הבקשה שבפני הינה התנגדות לשתי התראות פשיטת רגל שהוצאו למשיבים ביום 16.3.05.

התראת פשיטת הרגל הוצאה בגין פס"ד אשר ניתן כנגד המשיבים ביום 22.2.05 בביהמ"ש המחוזי בת"א.

החוב עפ"י פסה"ד עומד על סכום של כ- 3.5 מליון דולר.

בבקשה נאמר כי פסה"ד נתקבל מבלי שניתנה למשיבים רשות להגן.

ביום 7.3.05 הוגשה לבימ"ש בקשה לעיכוב ביצוע פסה"ד בשל טענות שיש למשיבים כנגד פסה"ד וכנגד ההחלטה שלא לתת להם רשות להגן.

ביום 5.4.05 הוגש ערעור על פסק הדין.

המשיבים טענו כי במקום להמתין להחלטה בבקשה זו, מיהר המבקש לפתוח בהליכי פשיטת רגל למרות שלא קיימות בידו כל טענות מהותיות באשר להתחמקות מתשלום חוב.

בבקשה נאמר כי סיכוי הערעור טובים, שכן לפי ההלכה על המשיבים להראות רק כי קיימת להם הגנה לכאורית כנגד התובענה.

אחת הטענות העיקריות בהודעת הערעור היא כי המבקש הסתיר מבימ"ש עובדות ומסמכים מהותיים, המצביעים על הסכם בכתב שנכרת בין המשיב לבין המבקש שיש בו כדי להשמיט את הקרקע תחת התביעה.

המבקש לא היה רשאי כלל להעמיד את החוב לפרעון מיידי ולהגיש את התביעה.

המבקשים טענו כי עפ"י ההסכם האמור לעיל, אשר נכרת עוד בדצמ' 2001, נקבע הסדר הדרגתי לצמצום יתרת החוב של המשיב במשך תקופה של שנה.

הצדדים קיימו את ההסכם במשך חצי שנה, אולם באופן פתאומי החליט לבקש להפר את ההסכמות ושלח מכתב בו דרש לפרוע את החוב באופן מיידי. זאת בגין תביעה אשר הגיש בנק מזרחי כנגד המשיבים.

במסגרת נימוקי הערעור נטען כי ביהמ"ש טעה כאשר לא נתן כל משקל בפסה"ד כנגד המשיבים לעובדה כי המבקש העלים את אותו הסכם לפרעון החוב באופן הדרגתי.

הערעור אינו מהווה ערעור סרק, שכן מפורטים בו נימוקים כבדי משקל.

המשיבים טענו כי אם תתקבל בקשת עיכוב הביצוע לא יוכל המבקש לפעול נגדם בהליכי פש"ר ולכן מן הדין להמתין להחלטה בבקשה זו.

המשיבים הפנו להוראות סעיף 15 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"ם - 1980.

אמנם סעיף 15 מתייחס לשלב שבו הוגשה בקשת נושה לפש"ר ולצו כינוס. אולם, גם בשלב הנוכחי יש לעשות שימוש בהוראתו. זאת לאור ההלכה על פיה עצם הפתיחה בהליכי פש"ר, יש בהם כדי לגרום נזקים כבדים לשמו הטוב ולמשלח ידו של החייב.

על המבקש לפעול בתום לב ובנאמנות כלפי המשיבים.