החלטה בתיק בשא 8305/04

1.         עניינה של הבקשה למתן הוראות שהוגשה ע"י הנאמן על נכסי החייבת בפש"ר (להלן: הנאמן) בתביעת חוב שהגיש הנושה המובטח (להלן: המשיב) ביום 23.7.02 בהתייחס לאי פרעון הלוואה בסך 650,000 ש"ח אשר נטלה החייבת ביום 9.1.95. כבטוחה להלוואה שועבד נכס מקרקעין הידוע כגוש 30457 חלקה 1 מגרש 263 בירושלים (להלן: הנכס).

בתביעת החוב שהוגשה כאמור צויין כי החוב ייפרע ע"י מימוש הנכס, וכי תביעת החוב הוגשה "מטעמי זהירות בלבד".

ואמנם הנכס מומש במסגרת הליכי הוצל"פ, ותמורתו שולמה למשיב.

בהתייחס לאמור ונוכח העובדה כי סכום הנטו של המכירה עלה על סך החוב למשיב דחה הנאמן את תביעת החוב (החלטה מיום 3.8.04).

2.         במסגרת הבקשה דנן עותר הנאמן להורות למשיב להעביר לקופת פשיטת הרגל סך של 149,516 ש"ח (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית), שהינו הסכום שנותר, לטעמו, בידי המשיב לאחר ניכוי חובו מהתמורה ששולמה עקב מימוש הנכס.

כפי שפורט ע"י הנאמן תמורת הנכס שולם סך כולל של 1,276,857 ש"ח (בסדרת תשלומים בין התאריכים 5.5.02 - 5.9.02). מתוך התמורה שולמו מיסים בסך 263,396 ש"ח באופן שהסכום נטו שנותר בידי המשיב היה 1,013,461 ש"ח.

עוד צויין בבקשה כי מאחר שתביעת החוב שהגיש המשיב מבוססת על הלוואה שנטלה החייבת, המועד בו התגבש החוב בכללותו הינו המועד בו היא חדלה מלשאת בתשלומים כמוסכם, וההלוואה הועמדה לפרעון מידי. בהתבססו על הפרטים שנמסרו לו ע"י המשיב ציין הנאמן כי מועד העמדת ההלוואה לפרעון מידי היה ביום 10.7.01, ובמועד זה עמדה יתרת החוב על 751,255 ש"ח, ובתוספת ההוצאות שנגרמו למשיב בגין המימוש (לרבות שכ"ט עו"ד) וכן הפרשי הצמדה למדד וריבית הגיע סכום החוב למועד מתן צו הכינוס לסך של 881,697 ש"ח.

לפיכך עותר הנאמן כי יתרת הסכום שנותרה בידי המשיב, לפי חישובו, תועבר לקופת פשיטת הרגל.

3.         המשיב מסתמך בהתנגדותו על הסכם ההלוואה שנחתם בין הצדדים, לפיו, במקרה של פיגור בתשלומים רשאי המשיב - המלווה, להעמיד את מלוא ההלוואה לפרעון מיידי, ולחייב את החייבת-הלווה, בשיעור ריבית הפיגורים המירבי המקובל ו/או המותר בבנק באותה העת.

המשיב מציין, כי לא נטען בבקשה שהבנק פעל בניגוד להסכם, כפי שפורט לעיל.

עוד נטען בתגובת המשיב, כי המועד הקובע לבחינת גובה החוב הינו המועד בו ניתן צו הכינוס לנכסיה של החייבת, ולא המועד בו הועמדה ההלוואה לפירעון מיידי, כטענת הנאמן. במועד זה עמד חובה של החייבת על סך 877,818 ש"ח (ר' נספח ב' לתגובה). סכום זה, בתוספת ההוצאות שנגרמו למשיב בגין המימוש, ובכללן שכ"ט עו"ד, ובניכוי תמורה בסך של 1,900 ש"ח ששולמה על ידי החייבת (ולא סך של 25,092 ש"ח, כפי שצויין בטעות על ידי הנאמן) מגיע לסך 970,141 ש"ח. מכאן, שמהתמורה בסך 1,013,461 ש"ח שהועברה לידי המשיב, עליו להחזיר סך של 43,320 ש"ח בלבד.

המשיב מציין, כי מאחר שתביעת החוב הוגשה על ידו "מטעמי זהירות בלבד" (כפי שצויין במכתבו אל כונס הנכסים הרשמי מיום 7.7.02), וצויין בה במפורש כי בכוונתו להיפרע מהערובה שבידו, שכפי הנראה תכסה את סכום חובה של החייבת, אין לראותו כמי שויתר על הבטוחה ונכנס לקהל הנושים הכפופים להוראות הפקודה והתקנות בעניין פשיטת רגל לעניין חישוב הריבית.

משכך טוען המשיב, כי הינו זכאי לקבלת סכום החוב בתוספת ריבית הפיגורים, כפי שסוכמה בינו לבין החייבת בסעיף 9ב' לחוזה ההלוואה שנחתם בין הצדדים.

סימוכין לטענתו מוצא המשיב במספר פסקי דין, לפיהם נושה מובטח זכאי להיפרע מהבטוחה שבידו אף בגין הריבית ההסכמית שנצברה עד ליום התשלום בפועל, ודינה של ריבית זו כדין החוב עצמו (ר' המ' (ת"א) 3108/92 עו"ד יואב שניצר ואח' נ' בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 26.1.94; ה"פ (ירושלים) 583/01 בנק הפועלים בע"מ נ' מושבי מבואות ירושלים אגודה חקלאית בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 4.12.02; בש"א (ת"א) 13671/03 אלוני בנימין נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז תל אביב, לא פורסם, ניתן ביום 18.11.04; המ' (ירושלים) 45/91 השקעות ופיתוח בע"מ בפירוק ובכינוס נכסים נ' מפרק ח.ל.ב ואח', לא פורסם, ניתן ביום 2.12.91).

5.         בתגובת כונס הנכסים הרשמי (להלן: "הכונס הרשמי") נטען, כי יש להיעתר לבקשה הן מהנימוקים שפורטו בה, והן מטעמים נוספים, כפי שיפורטו להלן. 

לטענת הכונס הרשמי, הפקודה והתקנות מכוחה, התוו ארבע דרכים העומדות בפני נושה מובטח המבקש לקבל את חובו:

א.        ויתור על הבטוחה לטובת קופת פשיטת הרגל והגשת תביעת חוב על מלוא החוב.

ב.         מתן הודעה לנאמן על שומת הנכס בטרם המימוש, והגשת תביעת חוב בגין היתרה.

ג.         מימוש הבטוחה והגשת תביעת חוב על יתרת סכום החוב.