החלטה בתיק בשא 7987/05

בפני בקשה נוספת שעניינה רכב הדהייטסו (מס' רישוי 8262816), אשר נמצא בחזקת המשיב החל מחודש ספטמבר 2001, כחלק מפיצוי בגין ריבית על ההלוואה שנתן המשיב לרושינק בדצמבר 1996.

נסיבות העברת החזקה, ההתפתחויות סביב אותה הלוואה, והליכים קודמים בעניין תוארו בהחלטות קודמות שניתנו, ולא מצאתי לחזור על תיאורן הכולל במסגרת בקשה זו (ראו החלטה מיום 4/8/04 בבש"א 10934/04+ 11025/04+8565/04 והחלטה מיום 3/11/04 בבש"א 13116/04).

בקצירת האומר, הרכב האמור נרכש בעסקת ליסינג מחברת אלבר ביום 12/8/97 ונרשם בבעלותה של מאיה רושינק שעשתה בו שימוש עד ספטמבר 2001, עת הועבר לחזקתו של המשיב. אותה עת הרכב לא נרשם על שמו שכן  לשם העברת הבעלות היה לסלק את מלוא החוב לחברת אלבר. החברה המשיכה לשאת בתשלומים חודשיים לחברת אלבר, והחוב נפרע במלואו בסוף יוני 2002. ביום 14/11/02 הועברה הבעלות בו למשיב.

בהחלטה מיום 3/11/04 קבעתי, כי למרות שהחברה נכנסה להקפאת הליכים כ-10 ימים לפני העברת הבעלות, אין לראות בהעברת הבעלות ברכב לידי המשיב העדפת מרמה, שכן למעשה הבעלות המהותית ברכב הוקנתה לו עוד בספטמבר 2001. בהתאם, נקבע כי כל תשלומי הליסינג ששולמו על ידי החברה החל מיום 1/10/01, מועד הקניית הבעלות המהותית, הם חוב שעל המשיב להחזיר לחברה, שכן הנכס שקיבל אותה עת לא היה נכס שלם, אלא רבץ בגינו חוב לחברת אלבר, אשר את יתרתו עליו לשלם. על כן, קבעתי שיש לערוך חישוב של הסכומים המגיעים לקופת הפירוק החל מיום 1/10/01, מועד הקניית הבעלות המהותית ברכב, ועד להסרת השעבוד בגינו (ביום 30/6/02).

למרות עקרונות החישוב שנקבעו, התגלעו חילוקי דעות בין המפרק למשיב. לטענת המפרק, מקדמה שניתנה לחברת אלבר במועד ההתקשרות, בסך של 10,514 ש"ח היוותה תשלום על חשבון חודשים 1/02 ועד 6/02, ועל כן אלו סכומים שעל המשיב לשאת בתשלומם. בהחלטה מיום 7/3/05 (בבש"א 2301/05) קבעתי, כי בהיעדר הסכמה ייקבע הסכום לתשלום על ידי המפרק לפי המסמכים שברשותו.

למרות אותה החלטה, לא שולם החוב, ומכאן הבקשה שבפני, בגדרה מבקש המפרק להורות למשיב לשלם את הסכומים המפורטים בתחשיב שערך במסגרת בש"א 2301/05.

המחלוקת בין הצדדים היא סביב המע"מ שנתווסף לתשלום עבור חודשים 10/01 ועד 12/01 וסביב הסכומים ששולמו או היו אמורים להשתלם עבור שנת 2002 - ועיקרה האם המקדמה ששולמה לחברת אלבר במועד ההתקשרות מהווה את התשלום עבור חודשים 1/02 עד 6/02, ולכן על המשיב לשאת בה - כטענת המפרק, או שמא עליו לשלם בגין 2002 רק את הסכום בסך 1,280 ש"ח, כפי שמופיע בכרטסת הנהלת החשבונות של החברה - כטענתו.

הכנ"ר הצטרף לעמדת המפרק וסבר כי יש לראות את המקדמה כאילו שולמה על חשבון חודשי התשלום האחרונים, ומכאן חבותו של המשיב לשאת בה.

תגובת המפרק בבש"א 2301/05 מכילה את המסמכים הרלוונטיים לעניין.

מן ההסכם עם חברת הליסינג (נספח "א" לתגובה) עולה, שהתמורה בגין הרכב הייתה אמורה להשתלם בתשלומים שווים שייפרסו על פני 60 חודשים. כך גם עולה מתוך לוח הסילוקין של החוב בגין הרכב, כפי שהוא מופיע בתדפיסיה של חברת הליסינג (נספח "א1" לתגובה), לפיו אמור היה להשתלם סכום של 1,314 ש"ח מדי חודש, החל מחודש 10/9/97, מועד הרכישה, ועד ליום 11/8/02, המועד בה אמור היה להיפרע התשלום האחרון.  מתגובת הכנ"ר עולה שהלוח הוכן במועד עריכת ההסכם, ושיקף תכנית לפירעון של החוב.

בפועל, כאמור, שולמה מקדמה בסך 10,514 ש"ח (נספח "ג" לתגובה) אשר יש לקזזה מתכנית התשלומים. אמנם, לא נקבע מראש כי המקדמה תקוזז כנגד התשלומים האחרונים, אולם בהתאם לקבלות ולכרטסת הנהלת החשבונות של החברה משנת 2002 עולה כי בגין חודשים 10,11,12/01 שולמו לחברת אלבר סכומים חודשיים שווים בסך 1,760 ש"ח כל אחד, ואילוא במהלך 2002 שולמו סכומים זניחים, בפיזור לא שיטתי, בסך כולל של 1,280 ש"ח  - ולמרות זאת, ב-30/6/02 הוסר השעבוד על הרכב (נספחים "ב" ו- "ג" לתשובת המפרק בבש"א 8118/03) - דבר המלמדנו כי החוב נפרע במלואו. מכאן הסיק המפרק, כי המקדמה ששולמה קוזזה כנגד הסכומים שאמורים היו להשתלם בחודשים אלו.

מסקנה זו מקובלת עלי. החוב היה אמור להיפרע בתשלומים שווים במשך תקופה של כ-60 חודשים מיום ההתקשרות עם אלבר. מכיוון  שהבעלות הועברה למשיב באוקטובר 2001, עליו הנטל לפרוע את יתרת התשלומים החל מאותו תאריך ועד לפירעון מלא של החוב בהתאם לאותו עיקרון - עליו לשלם את החלק היחסי מן החוב בגין תשעת החודשים  (1/10/01 - 30/6/02) בהם הרכב כבר היה בבעלותו המהותית, אולם עדיין במסגרת "תקופת השכירות" מחברת אלבר, עד אשר הסירה את השיעבוד שרבץ על הרכב.

על אף טיעונו המעניין של ב"כ המשיב, לא הוצגו מסמכים לסתור את טענת הקיזוז האמורה. בהיעדר ראיות כאלו, ולאור המסמכים שצורפו לתחשיב המפרק, וגם לאור ההגיון הכלכלי שבדבר, אני מקבלת את הטענה שעל המשיב להחזיר לקופת הפירוק את הסכום ששולם עבור המקדמה.

לא מצאתי להידרש לטענות באשר למע"מ ולמצבו של הרכב.

המשיב ישלם למפרק את הסכומים האמורים בהתאם לתחשיב שערך בבש"א 2301/05, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה, תוך 30 ימים מהיום.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום ט' בטבת, תשס"ו (9 בינואר 2006) בהעדר (נשלחה במנ"ת).