החלטה בתיק בשא 7726/05

1.         בפני בקשה להמצאת התראת פשיטת רגל והתנגדות לה, אשר הוגשה על ידי בנק איגוד (להלן:" הנושה")  כנגד המשיב (להלן: " החייב").

2.         ההתראה מתבססת על פסק דין אשר ניתן נגד החייב על ידי בית המשפט המחוזי בתל- אביב, לפיו חויב החייב לשלם לנושה סך 5 מיליון ש"ח על פי כתב ערבות עליו חתם לטובת הנושה (להלן: " פסק הדין").

רקע

3.         החייב היה מבעלי השליטה בקבוצת חברות הנקראת קבוצת נגה אשר עסקה בתחומי הטכנולוגיה והנדל"ן (להלן: "הקבוצה"). בסוף שנת 2001 מכר החייב את כל מניותיו בקבוצה לשותף שלו, גולדנברג; ובמקביל, רכש מהשותף את פעילות הנדל"ן של הקבוצה. לטענת החייב, הליך המכירה היה מורכב וחייב מעורבות של הבנקים אשר הינם הנושים המרכזיים של הקבוצה, ביניהם הנושה בבקשה דנן.

בחודש ספטמבר 2002, טרם הושלם מימוש מלא של ההסכמים, קרסה הקבוצה והנושה תבע מהחייב לשלם לו את חובות הקבוצה בהתאם לכתב ערבות עליו חתום החייב .

בית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל את תביעת הנושה וחייב את החייב לשלם לנושה סך 5 מיליון ש"ח, בשל חתימתו על ערבות בגין חובות הקבוצה לנושה.

4.         בעקבות פסק הדין, הגיש הנושה בקשה להמצאת התראת פשיטת רגל נגד החייב. החייב הגיש התנגדותו להתראה. לטענתו, הוא הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון, ויש איפוא להמתין לתוצאותיו. עוד טוען החייב כי יש לו טענות טובות כנגד ההתראה, לרבות טענות קיזוז נגד הנושה ודרישה שכנגד  אשר לא יכול היה להעלותן במסגרת בה התנהל הדיון במסגרתו ניתן פסק הדין -תביעה בסדר דין מקוצר.

5.         לטענת החייב, כתב הערבות בגינו חויב בפסק הדין, נחתם כנדבך במערכת הסכמים אשר מטרתה הסופית הייתה הפרדה מוחלטת בינו לבין הקבוצה. לטענתו, כתב הערבות נחתם לצורך הבטחת תשלום מסוים במסגרת הסכמים אלו, אותו התחייב לשלם לנושה. ואולם תשלום זה נדחה מאחר ולא הושלם שלב מסויים בביצוע ההסכמים אשר היה תנאי לביצוע אותו תשלום. לפיכך, לטענתו, מאחר והנושה ידע,  ואף היה שותף להסכמים בינו לבין שותפו,  כי ביצוע התשלום בגינו נחתם כתב הערבות נדחה, ובפועל בוטל עקב קריסת החברות, הרי שגם כתב הערבות אינו תופס עוד.

6.         עוד טוען החייב כי הנושה הסתיר ממנו מידע לגבי מצבן האמיתי של החברות במועד החתימה על כתב הערבות ותימרן אותו לביצוע תשלומים אשר ירדו לטימיון עקב התמוטטות הקבוצה. לפיכך, אחראי הנושה לנזקי החייב בסכומים העולים משמעותית על סכום כתב הערבות, ואשר מוערכים על ידו בסך 170 מליון ש"ח.

7.         כן טוען החייב כי לא הייתה לו הזדמנות קודמת להעלות טענותיו אלה מאחר וההליך בבבית המשפט המחוזי במסגרתו ניתן פסק הדין נגדו, התנהל במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר בו לא התאפשר לו לפרוס כראוי את טענותיו.

החייב מוסיף וטוען כי הליכי פשיטת הרגל יגרמו לו לנזקים גדולים.

8.         לטענת הנושה, יש לדחות את התנגדות החייב להתראה. לטענתו, טענות החייב נטענו על ידו במסגרת בקשת רשות להתגונן שהוגשה על ידו ונדחו. לפיכך, אין בהן הגנה בפני המצאת התראת פשיטת רגל. לטענתו, כל מטרת ההתנגדות הינה נסיון לדחות את ביצוע התשלום בו חוייב החייב על פי פסק הדין.

דיון

9.         סעיף 5 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] , תש"ם-1980  (להלן: "הפקודה") מגדיר מהו מעשה פשיטת רגל. סעיף 5 (6) לפקודה קובע כי חייב אשר לא מילא אחר התראת פשיטת רגל מבצע מעשה פשיטת רגל בתנאים המפורטים בסעיף וביניהם כאשר החייב  " לא הניח את דעת בית המשפט כי יש לו תביעה שכנגד או קיזוז או דרישה שכנגד שאינם פחותים מסך החוב הפסוק ושלא היה בידו לעוררם בתובענה שניתן בה פסק הדין".

10.        אין מחלוקת כי בידי הנושה פסק דין היכול לשמש בסיס להתראת פשיטת רגל. בנסיבות אלה, יש לבחון האם בידי החייב תביעה שכנגד, קיזוז או דרישה שכנגד אשר לא היה בידו לעוררם במסגרת ההליך בו ניתן פסק הדין.

11.        ככלל,  קיומו של פסק דין אינו חוסם את האפשרות בפני החייב להעלות טענות בדבר תביעה שכנגד, קיזוז או דרישה שכנגד. הטענות אשר ניתן להעלותן במסגרת זו רחבות מטענות ההגנה אשר ניתן להעלותן במסגרת תובענה, וללא ספק רחבות מהטענות המבססות בקשת רשות להתגונן.  

טענת הקיזוז במסגרת הליכי פשיטת רגל הינה דין מיוחד השונה מטענת הקיזוז בדין המהותי מאחר והחייב אינו נדרש להראות זכות קיזוז הנובעת מאותה עילה, כי אם קיזוזים אחרים אשר אינם נובעים מאותה עסקה, וכל תביעה שכנגד ו/או דרישה שכנגד.

בהקשר זה, החייב אינו חייב להוכיח "שהוא מוכרח להצליח בתביעה שכנגד שלה הוא טוען, וכי יזכה בה מעל לכל ספק סביר. אך שומה עליו להצביע על קיומן של עובדות שיש בהן כדי לבסס את תביעתו" (ש. לוין, גרוניס, פשיטת רגל, עמוד 77).

12.        בענייננו, החייב טוען לקיזוז/תביעה שכנגד נגד הנושה בגין נזקים אשר נגרמו לו עקב מעשי ו/או מחדלי הנושה בסך כ - 170 מיליון ש"ח. סכום זה גבוה באופן משמעותי מסכום פסק הדין העומד על סך 5 מיליון ש"ח (קרן). יחד עם זאת, על אף טענות אלה, לא מצא החייב לנכון להגיש תביעה נגד הנושה, אף שהאירועים נשוא ההליכים בתיק זה מתייחסים לשנים 2001 ו-2002, והסתפק בהגשת ערעור על פסק הדין. בהיעדר תביעה,  נותרו ערטילאיות כל טענות החייב שאינן רלבנטיות לערעור. ולפיכך, עומדות בפנינו אך ורק טענות החייב שהועלו על ידו בטענות ההגנה ואשר נדונו על ידי בית המשפט המחוזי ונדחו על ידו במסגרת פסק-הדין. בהקשר זה יודגש כי בקשת עיכוב ביצוע פסק הדין אשר הוגשה על ידי החייב לבית המשפט העליון נדחתה.

13.        לאחר שבחנתי את טענות החייב כנגד פסק הדין, לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור הם כאלו המצדיקים את דחיית ביצוע פסק הדין בדרך של משלוח התראה ונקיטת הליכי פש"ר נגד החייב.

14.        התוצאה הינה כי ההתנגדות נדחית וההתראה תעמוד בעינה.