החלטה בתיק בשא 75/08

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בתיק עב 8140/02 (מותב בראשות כב' השופטת טרכטינגוט).  פסק הדין ניתן ביום 19.6.06 והומצא לב"כ המבקשת בבית הדין קמא ביום 28.9.06, כך שהמועד האחרון להגשת הערעור חלף עבר.

2.      ביום 17.12.07 קיבל בית הדין "ערעור" על פסק הדין. משחלף המועד הודיעה מזכירות בית הדין, ביום 30.12.07, שלא ניתן לפתוח תיק ערעור מבלי שיוארך המועד להגשתו. ביום 8.1.08 הוגשה הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור על פסק דינו של בית הדין קמא .

3.      נימוקי הבקשה הם:

3.1.   המבקשת הועסקה כספרנית בספריה המרכזית למדעי החקלאות השייכת למשיבה בתקופה שמיום 4.12.01 ועד ליום 30.7.02 ופוטרה. בבית הדין קמא עתרה המבקשת לפסק דין הצהרתי לפיו פיטוריה נעשו שלא כדין ולפיכך היא זכאית לשכר עבודה מלא ולפיצוי בגין נזקים שונים. בית הדין - לאחר ששמע את העדים - דחה את טענת המערערת לפיה הובטח להעסיקה חצי שנה נוספת. בית הדין דחה גם את הטענה כי פיטוריה נעשו משיקולים זרים, ואף קבע כי פיטוריה נעשו משיקולים עיניניים וסבירים. יחד עם זאת קבע בית הדין כי לא נערך למבקשת שימוע כדין ופסק לה פיצוי בגובה של 5,000 ש"ח.

3.2.   לאחר קבלת פסק הדין של בית הדין קמא פנתה המבקשת לבא כוחה מהסיוע המשפטי, על מנת להגיש ערעור על פסק הדין. ביום 29.10.06 דחה הסיוע המשפטי את בקשתה מחסר סיכוי משפטי.

3.3.   המבקשת סבלה מבעיות בריאות שונות (כאבי ראש, חוסר ריכוז, נדודי שינה, אובדן כושר דיבור), ובעיות בריאות של קרובת משפחה אף הוסיפו לה קושי.

3.4.   "הזמן עשה את שלו" וכעת יש לה הכח לעמוד ולנסות שנית להוכיח את צדקתה.

4.      המשיב לא הגיש לבקשה, חרף חלוף המועד לכך. לפיכך, ניתנת ההחלטה גם בהעדר עמדת המדינה.

5.      לאחר ששקלתי את נימוקי הבקשה החלטתי לדחותה, ואלה טעמיי בתמצית:

6.      בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בהתאם לפסיקה,

"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא."

[עא"ח 56/05 מאיר איתן - הילטון תל אביב בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 23.5.2005)].

עוד נקבע כי:

"טעם מיוחד שהיה קיים יכול שיפוג, אם לא הזדרז המבקש ולא ביקש הארכת מועד תוך זמן סביר לאחר שהוסרה הסיבה שמנעה אותו לפעול..."

[דב"ע נב/ 147 - 13 אילן קנדל נ' אינטרנשיונל גנרקיס ואח', פד"ע כה 104]

7.      בהכרעה אם להאריך את המועד להגשת ערעור, על בית הדין לשקול זה מול זה את משקלו של "הטעם המיוחד" ואת אינטרס הסופיות של בעל הדין האחר, כאשר:

"ככל שאינטרס הסופיות של בעל הדין האחר הוא מובהק יותר, והסתמכותו על חלוף המועד ברורה יותר, כך יהיה מקום לדרוש שלטעם המיוחד ישווה אופי של העדר שליטה או תקלה שאינה רגילה או צפויה".

[ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט ואח', פ"ד נה (2) 904]

משלא מתקיים "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת הערעור, האינטרס של המשיבה לסופיות הדיון גובר.