החלטה בתיק בשא 7461/08

התובעות עותרות לחידוש ההליכים בתביעה הנוכחית וכן להורות לנאמן, עו"ד רועי בר (ב"כ הנתבעים), להעביר להן באופן מיידי את הפיקדון בסך 600,000 ש"ח המופקד אצלו, וכן להעביר להן פירוט של כל הפעולות שנעשו על ידו בכספי הפיקדון במהלך תקופת הנאמנות.

על פי כתב התביעה, ראשיתם של דברים, בתביעה שהגיש הנתבע 1 כנגד התובעות לתשלום שכר טירחה, שלשיטתו הוא זכאי לו בגין טיפולו בשינוי ייעודם של מקרקעין.

בפסק דינו מיום 30/6/02 קבע כב' השופט סלטון, כי על התובעות לשלם לנתבע 1 סכום של 1,189,026 ש"ח בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית והוצאות משפט, וכן סכום נוסף של 175,000 ש"ח בצירוף מע"מ כשכר טירחת עו"ד (פסק הדין צורף כנספח א' לכתב התביעה).

התובעות הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע עד לאחר הכרעה בערעור שהן התעתדו להגיש. בהחלטתה מיום 20/8/02 הורתה כב' השופטת חיות כי תשלום הכספים המתחייבים על פי פסק הדין יותנה בחתימת השותפים בשותפות בה חבר הנתבע 1, בהתחייבות להשבת הכספים למבקשות ככל שכך יתחייב מערעור שיוגש.  על יסוד החלטה זו, חתמו הנתבעים ביום 25/8/02 על התחייבות כלפי התובעות, להשבת הכספים שיושלמו לנתבע 1, ככל שיתקבל הערעור שיוגש מטעמן לבית המשפט העליון (עותק מההתחייבות צורף כנספח ג' לכתב התביעה).

לאחר מכן, שילמו התובעות לנתבע 1 סכום של 3,066,375 ש"ח , כנגד הסכומים בהם חוייבו בפסק דינו של כב' השופט סלטון.

בפסק דינו מיום 28/4/04 קיבל בית המשפט העליון את הערעור בחלקו, ביטל את פסק הדין האמור והורה להשיב את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע מהו שיעור שכר הטירחה לו זכאי הנתבע 1 (פסק הדין צורף כנספח ה' לכתב התביעה).

התובעות טוענות, כי ביום 29/4/04 הן פנו לנתבעים בדרישה להשבת הסכום ששולם לנתבע 1 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ובסך של 3,253,016 ש"ח, אלא שהנתבעים סירבו לדרישתם, ולפיכך ביום 3/6/04 הוגשה התביעה הנוכחית (בהליך של סדר דין מקוצר).

הנתבעים הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף, לחילופין עיכוב בירורה עד להכרעה בת"א 1240/95, לחילופין מחיקת כותרת ולחילופין בקשת רשות להתגונן (בש"א 20992/04).

בהחלטה מיום 24/11/04 שניתנה בדיון אליו התייצב רק אחד מהצדדים, קבע כב' השופט שמואל ברוך- "ראוי שיקבע מנגנון לפיו יופקד חלק מן הכסף בין אם בקופת בית המשפט ובין אם בנאמנות אצל מי מהפרקליטים המעורבים, ובכפוף להפקדת סכום כסף כאמור (שאני משאיר לצדדים את קביעתו), יעוכבו ההליכים בתובענה הנוכחית עד להשלמת פסק הדין בהתאם להנחיות בית המשפט העליון והפיכת פסק הדין לחלוט".

בדיון שנערך לאחר מכן, ביום 11/1/05, הודיעו ב"כ הצדדים על הסכמה לפיה-

"מוסכם עלינו בשלב זה כי הנתבעים באמצעות הנתבע מס' 1 יפקידו בתוך 30 ימים מהיום סך של 600,000 ש"ח בנאמנות בידי עו"ד רועי בר.  לאחר שהסכום יופקד בהתאם לאמור לעיל, יעוכבו ההליכים בתובענה הנוכחית עד להכרעה של בית משפט זה בתיק אזרחי 1240/95.  הסכום שיופקד בנאמנות בידי עו"ד בר יושקע בהתאם להנחיות שיקבל עו"ד בר מהנתבע מס' 1. מבקשים לתת למוסכם תוקף של החלטה". 

הסכמה זו אכן קיבלה תוקף של החלטה במסגרת אותו דיון, וכן נקבע כי לאורה, יעוכבו ההליכים בתביעה הנוכחית עד להכרעת בית המשפט בת"א 1240/95.

בסופו של דבר, הכריע כב' השופט ניסים ישעיה בסוגיות הטעונות השלמה בהתאם להחלטת בית המשפט העליון, וזאת במסגרת פסק דינו החלקי מיום 11/11/07 (נספח ב' לבקשה) ובעקבות כך נחתמה פסיקתא (נספח ג' לבקשה).

הנתבע 1 הגיש בקשה לביטול הפסיקתא, שנדחתה בהחלטתו מיום 11/3/08 של כב' השופט ישעיה (נספח ד' לבקשה), ולאחר מכן, הגיש הנתבע 1 ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין המשלים (ע"א 11082/07).

בבקשה הנוכחית, טוענות התובעות, כי המשמעות האופרטיבית המיידית של פסק הדין המשלים והפסיקתא שנחתמה בעקבותיו היא, כי הן שילמו לנתבע 1 סכום של 1,887,588 ש"ח ביתר, שנכון למועד הגשת הבקשה שוויו הוא 2,451,934.90 ש"ח.

התובעות מפרטות את ההתכתבויות שנערכו עם ב"כ הנתבע 1 (הנאמן), שלטענתן, התכחש לחובתו להשבת הסכום, וטוענות כי סירובו להשבת הסכום לא הותיר להן כל ברירה אלא לבקש את חידוש ההליכים בתביעה.

התובעות מסתמכות בבקשתן על ההסכמה שהושגה בדיון מיום 11/1/05, וטוענות כי לאורה, המועד לסיום התחייבויותיהן ההדדיות הוא מועד מתן פסק הדין המשלים, ומשניתן פסק הדין המשלים, הנאמן אינו רשאי להתכחש לחובתו לפיו (התובעות מסתמכות על הוראות שונות בדיני הנאמנות, לביסוס עמדתן זו).

בתגובתם, טוענים הנתבעים, כי הסכום מוחזק בנאמנות עד להכרעה בתביעה זו, ונועד להבטיח תשלום לתובעות, לאחר שיתגבשו ההליכים האחרים בין הצדדים לפסק דין חלוט.  הנתבעים מסתמכים על דבריו של כב' השופט ברוך בהחלטתו בדיון מיום 24/11/04.

לפיכך, ומאחר שתלוי ועומד הערעור שהגישו הנתבעים בבית המשפט העליון (ע"א 11082/07, הקבוע לדיון לחודש דצמבר הקרוב) הרי שטרם הגיע המועד להעברת הסכום המופקד בנאמנות לידי התובעות.

בנוסף, טוענים הנתבעים, כי לאור ההליך התלוי ועומד בבית המשפט העליון, אין כל הצדקה לחדש את הדיון בתביעה הנוכחית, מה גם שחידוש הדיון בתביעה יצריך את תיקון סכום התביעה והעברת הדיון לבית המשפט השלום, בהתאם לסכום התביעה.

הנתבעים קובלים על הטענות המיוחסות לנאמן, באשר לאופן התנהלותו, וטוענים כי אין בכוונת הנאמן להתנער מחובתו הפוטנציאלית להעביר לתובעות את סכום הפיקדון, ככל שיוותר צורך בכך בהמשך.

בתשובתן לתגובה, טוענות התובעות, כי מאחר שערעור אינו מעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים, ובהעדר בקשה לעיכוב ביצוע, הרי שהנתבעים אינם יכולים להיבנות מהערעור שהגישו, התלוי ועומד בבית המשפט העליון.