החלטה בתיק בשא 6935/07

1. כנגד החייבת נשלחה התראת פשיטת רגל, בגין פס"ד אשר ניתן כנגדה ביום   23.6.96.

הליכי הוצל"פ נפתחו בגין סכום של כ- 80,000 ש"ח.

בהתנגדות החייבת נאמר כי על פסה"ד תלויה ועומדת בקשת רשות ערעור.

לדברי החייבת, השתהתה העירייה 10 שנים ביישומו של פסה"ד ופתיחת הליכי הפש"ר כנגדה נעשתה בחוסר תום לב.

מכיוון שהמשיבה היא רשות ציבורית, יש מקום להמתין להכרעת ערכאת הערעור.

עוד נאמר כי החייבת היא אישה קשת יום, גרושה ואם יש חובות צריכים אלה לחול אף על הגרוש שלה.

להתנגדות עצמה לא צורף תצהיר של החייבת.

2. במהלך הדיון נאמר על ידי ב"כ החייבת, אשר לא הגישה כאמור תצהיר, כי אין היא יכולה להתייצב לדיון, שכן היא גננת ואם תגיע לבימ"ש תפוטר לדבריה.

הצדדים סיכמו בע"פ.

ב"כ החייבת חזר וטען כי העירייה, המשיבה, לא עשתה דבר במשך 10 שנים וכי למיטב ידיעתו לא פנו לחייבת על מנת שתשלם את חובה ולא ניתנה לה הזדמנות לממש את זכויותיה. כמו כן, קיימת בקשת רשות ערעור.

ב"כ החייבת הדגיש כי העירייה היא רשות ציבורית ומחובתה לתת הזדמנות לאדם לפנות אליה ולבקש כי יפרע את החוב, וכן לאפשר לו לבצע חקירת יכולת ולהמתין לסיום ההליכים בבימ"ש.

לדבריו, החייבת טענה כי אין היא חייבת בחוב כלפי העירייה והיא חולקת על החוב.

מדובר בפס"ד שאיננו סופי, כאשר המחלוקת לא נידונה לגופה שכן פסה"ד נשוא הליכי פשיטת הרגל ניתן בהעדר הגנה.

ב"כ המשיבה טען כי דין ההתנגדות להידחות על הסף שכן אין היא נתמכת בתצהיר.

אין גם מקום לטענה כי לא ננקטו הליכים כנגד החייבת, ואלה פורטו על ידי ב"כ העירייה וצויינו במסגרת פסק דינו של כב' הרשם כהן.

אין גם מקום לטענה כי קיימת בקשת רשות ערעור, שכן פסה"ד הינו חלוט לצורך סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל.

בתשובה לכך נאמר על ידי ב"כ החייבת, כי הטענה בדבר העדר תצהיר אינה רלוונטית, שכן כל הדברים כתובים בהתנגדות ואין הם טעונים הוכחה.

מדובר לדבריו בניסיון לנצל את מצוקת החייבת וזאת כחלק מגישתה של העיריה בחוסר תום לב.

ב"כ החייבת ביקש להגיש פסיקה נוספת וזו אכן הוגשה על ידו מספר ימים לאחר הדיון.