החלטה בתיק בשא 6822/05

לפני 2 בקשות, האחת למתן רשות להגן והשניה לביטול עיקול זמני.

היות וסיכויי התביעה מהווים שיקול נכבד בבקשת הטלת העיקול הזמני וביטולו אדון תחילה בבקשת הרשות להגן.

המדובר היא בתביעה לתשלום יתרת חוב בסך 73,542 ש"ח שבחשבונו הפרטי של המבקש.

התביעה נסמכת על כתב התחייבות להחזרת הלוואה בסך 86,400 ש"ח שנחתם ביום 21.11.03 כאשר בסעיף מטרת ההלוואה נרשם שהיא ניתנה למטרת "כיסוי חוב. הלוואת הסדר".

כמו-כן צורף לכתב התביעה הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 31.8.04 (נספח ג') ובו מודה המבקש באופן מפורש בחובו כלפי המשיב ומתחייב לשלם סך 56,000 ש"ח בתנאים שנקבעו בין הצדדים.

במסגרת הסדר זה מחל המשיב על כ- 16,800 ש"ח בתנאי שהמבקש יעמוד בהתחייבויותיו על פיו.

במסגרת בקשתו ותצהירו טוען המבקש כי במקביל לחשבונו הפרטי נוהלו אצל המשיב 2 חשבונות נוספים, אחד של חברה שבבעלותו והשני של חברה אשר לחובותיה ערב.

המבקש טוען כי החובות בחשבונות הנ"ל כוסו במלואם.

במהלך החקירה התברר כי נותרה יתרת חוב זעומה בסך 600 ש"ח אך נוכח סכום ההסדר מדובר כאמור בסכום נמוך מאוד וזניח יש לומר.

המבקש טוען באופן כללי כי בחשבונות כולם נעשו מצד המשיב מעשים שגרמו לו לנזקים, ברם כבר בשלב זה יש לומר שאין פירוט ממשי של המעשים או של הנזקים ואלו מתוארים באופן כללי בלבד. אין פירוט של ריבית אחת שנגבתה שלא כדין, מתי ובאיזה אופן נגבתה, אין פירוט של מסגרת אשראי אחת שהועמדה בסכום נמוך יותר מזה שהוסכם וכמובן אין פירוט של הסכמה שלכאורה הושגה באשר לגובה מסגרת האשראי.

כך גם הטענות לגבי התניית שירות בשירות.

טענות אלו נטענות כדבר שבשגרה במסגרת בקשות רשות להגן אך הפסיקה קבעה שגם אם לא מומצאים מסמכים בשלב הראשון עדיין אין לאפשר לנתבע "דיג" טענות וגם אם אינו יכול לנקוב בסכומים ובתאריכים מדוייקים, עדיין עליו לפרט את הטענה באופן שיבהיר שמדובר בטענה אמיתית ומבוססת.

אם המבקש לא יכול לנקוב בשום שם של תוכנית חסכון, קופת גמל או לפרט מהם מסגרות האשראי שסוכמו עם נציגי הבנק, הדבר מעיד שהוא בעצם אינו יודע האם לטענותיו יש בסיס או שהוא לא יודע על תוכנית חסכון, קופת גמל או ריבית ספציפים, הוא לא יכול לספר באופן ספציפי מתי הותנה השירות בשירות וכאמור מדובר בטענות כלליות ביותר.

חולשתן של הטענות בולטת לעין נוכח חלוף הזמן שעבר מאז נעשו המעשים הנטענים ובמיוחד נוכח האמור בהסכמים השונים שנחתמו בין הצדדים.

הן בהסכם שהושג לגבי החשבונות העסקיים האחרים (מש/1) והן בנספח ג' לכתב התביעה מודים החייבים במלוא חובם למשיב וללא כל סייג.

כמו-כן החייבים מוותרים על כל טענה או תביעה כנגד המשיב בנוגע ליתרות החוב או לגבי צרכי ניהול החשבונות.

מש/1 נחתם ע"י 2 חייבות ו- 3 ערבים ולא הוצגה בפני כל ראיה לפיה מי מהצדדים ביקש לבטל את ההסכם עד ליוםז ה או לתבוע נזקים כלשהם מהמשיב.

המבקש טוען בסעיף 7 לתצהירו כי נספח ג' לכתב התביעה נחתם תחת אילוץ וכפיה תוך כדי כך שהמשיב ניצל קיומם של ערבים לחוב ואילצו לסלק מיידית חובות בהיקפים גדולים ותוך כריכת דבר בדבר.

בחקירתו התברר כי המבקש התכוון למש/1 ולא לנספח ג' אם כי נראה ששני ההסכמים נחתמו באותו היום ממש.