החלטה בתיק בשא 662/05

השופט עמירם רבינוביץ

1.   בפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת דינה אפרתי; עב 301937/96), אשר דן בתביעה שהגיש המשיב בעקבות הוצאתו לגמלאות מעבודתו במבקש (להלן: איגוד ערים  או האיגוד).

2.   המשיב עבד באיגוד ערים החל משנת 1957. החל משנת 1972 שימש בתפקיד מזכיר האיגוד וגזברו. ביום 18.10.1995 קיבל המשיב הודעה, כי "לאור תפקודו הלקוי ועקב הצורך בצמצומים" הוחלט להוציאו לגמלאות החל מיום 1.12.1995, וכי עד למועד זה ישהה בחופשה. בעקבות זאת הגיש המשיב תביעה לבית הדין האזורי, במסגרתה עתר להוצאת צו מניעה קבוע נגד הפסקת עבודתו באיגוד. בית הדין האזורי (תב"ע נו/1937-3 ; סגנית השופטת הראשית עדנה גבריאלי ונציגי הציבור רווה ודוד) קבע כי ההליכים להוצאתו לגמלאות של המשיב לא היו ראויים, אך דחה את התביעה למתן צו המניעה.

3.   המשיב ערער על פסק הדין לבית דין זה (עע 300317/98). בפסק הדין שבערעור נקבע, כי "מהבחינה הדיונית והפורמלית, מהבחינה המהותית, מבחינת כללי הצדק הטבעי וסדרי מנהל תקינים הפסקת עבודתו של המערער [המשיב לפנינו] בטלה. מאחר וכיום הגיע לגיל פרישה יש לפצותו על כך". עוד נקבע בפסק הדין שבערעור, כי המשיב זכאי לכך שהחלטת עיריית רמת גן מחודש דצמבר 1990להצמיד את שכרו לשכר ששולם לממונה על התקציבים בעירייה (להלן: החלטת ההצמדה) תבוצע הן לגבי תשלומים רטרואקטיביים והן לגבי גובה הפנסיה לה הוא זכאי. עניינו של המשיב הוחזר, אפוא, לבית הדין האזורי, על מנת שיתקיים הליך הוכחות באשר לתשלומים הנובעים מהחלטת ההצמדה, הרכיבים המוצמדים, ולהסכמים אחרים לגביהם נטענו טענות בהקשר זה. לאחר ששמע את טענות הצדדים והראיות מטעמם נתן בית הדין את פסק הדין מושא בקשה זו, במסגרתו קבע מהם רכיבי השכר להם זכאי המשיב מכוח החלטת ההצמדה, בנוגע לשכרו ולגמלתו. בית הדין חייב את איגוד ערים בתשלום של הפרשי שכר ופיצוי בגין עגמת נפש בסכום המגיע על פי חישוב שערך האיגוד, נכון למועד הבקשה שלפנינו, לסך של 708,004 ש"ח. כמו כן קבע בית הדין כי על האיגוד לשלם למשיב הפרשי גמלה בסך 2,334 ש"ח לחודש. משמעות הדבר, על פי חישוב אקטוארי שהגיש האיגוד במסגרת בקשתו לעיכוב ביצוע, הינה תשלום של 360,031 ש"ח, כך שסך כל התשלומים שעל האיגוד לשלם למשיב עולה על סך של מיליון ש"ח.

4.   כנגד פסק הדין הגיש האיגוד ערעורו. בד בבד הגיש לבית הדין האזורי בקשה לעכב את ביצוע פסק הדין. משנדחתה ביום 18.7.2005 הבקשה הוגשה הבקשה שלפנינו.

5.   במסגרת הבקשה טען האיגוד, כי טובים סיכוייו לזכות בערעור שהגיש, שכן בית הדין האזורי שגה בפרשנות החלטת ההצמדה, באופן חישוב רכיבי ההצמדה ובכך שפסק למשיב פיצוי בגין נזק לא ממוני. עוד טען האיגוד, כי תשלום סכום של למעלה ממיליון שקלים בשלב זה מעלה חשש ממשי, כי במידה ויתקבל הערעור לא יוכל האיגוד להיפרע מהמשיב, ומעבר לכך עלול התשלום האמור לשתק את פעולת האיגוד.

      המשיב, בתגובתו לבקשה, התנגד לעיכוב ביצוע פסק הדין, תוך שעמד על כך שתביעתו הוגשה לפני כעשר שנים, וכי האיגוד לא הצביע על טעם מיוחד שיש בו הצדקה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

6.   הלכה פסוקה היא, כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור שלעצמה אינה מעכבת את מימושו. עיכוב ביצוע של פסק דין הוא בבחינת החריג, במיוחד כשהמדובר בחיוב כספי. החשש, כי המשיב נתון במצוקה כלכלית והוא עלול להתקשות להשיב את התשלומים אם יתקבל הערעור אין בה כשלעצמה כדי להיעתר לבקשה (ראו: ע"א 9296/03 עזרא אהרוני נ' יוסף מנשה, פ"ד נח (2) 301, 305-304 והאסמכתאות שם; ע"א 7221/01 י.ג.רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם, פ"ד נו(4) 178).

7.   לאחר שנתנו דעתנו לכלל הנסיבות העולות מתוך פסק דינו של בית הדין האזורי, הבקשה לעיכוב הביצוע, התגובה לבקשה ופרק הזמן בו מתמשכים ההליכים במסגרת הסכסוך שבין הצדדים, מצאנו לנכון לעכב את ביצוע פסק הדין, וזאת רק עד למועד הדיון בערעור, שיתקיים ביום 29.9.2005. במסגרת הדיון בערעור תינתן, במידת הצורך, החלטה נוספת בעניין המשך עיכוב ביצוע פסק הדין. מובהר בזה, כי הסכומים המפורטים בסעיף 43 לבקשה לעיכוב ביצוע, עליהם לא מבקש האיגוד לערער אינם מעוכבים.

8. סוף דבר : הבקשה מתקבלת כאמור בסעיף 7 לעיל. הוצאות הבקשה יובאו בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות בערעור. 

ניתנה היום, ט' אב, תשס"ה (8 באוגוסט 2005) ותישלח לצדדים.

_____________           ________________          ________________

הנשיא סטיב אדלר        השופט עמירם רבינוביץ          השופט יגאל פליטמן

_____________________              ________________________

נציגת עובדים, גב' נירה שמאי                נציג מעבידים, מר דני בר סלע התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: