החלטה בתיק בשא 6505/05

1.         זוהי בקשה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי.

2.         התובע 1 (להלן: "התובע") יליד 20/10/98, נפגע בירך שמאל בתאונת דרכים, ביום 31/10/02 בהיותו הולך רגל. התובע הובהל לבי"ח הלל יפה בחדרה, שם אובחן שבר בירך שמאל, ללא ממצאים נוספים. רגלו של התובע גובסה והוא אושפז במחלקה האורטופדית, להמשך טיפול. ביום 3/11/02 התובע שוחרר לביתו במצב כללי טוב, עם המלצה לנטילת משככי כאבים לפי הצורך ולהמשך מעקב של המרפאה האורטופדית בבית החולים.

3.         הצדדים הסכימו על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, אשר קבע שלתובע נותרה נכות צמיתה בגובה 5% בגין התאונה (חוו"ד ד"ר אלי שטיינברג מיום 10.1.04).

4.         כעת התובע מבקש כי בית המשפט ימנה מומחה בתחום הפסיכיאטריה. לטענתו יש ראשית ראיה כי נותרה לו נכות צמיתה בתחום זה כתוצאה מהתאונה. לתמיכה בבקשה זו התובע צירף מסמכים, על-פיהם הוא נמצא במעקב של "מרכז מינא טיפול ויעוץ פסיכולוגי וחינוכי לילד ולמשפחה" (להלן: "מרכז מינא"), והוא סובל מתסמונת בתר חבלתית כתוצאה מהתאונה. כן טוענים תובעים 2 ו-3, הוריו של התובע, כי הוא סובל מעצבנות, קשיי שינה, הרטבה לילית וחרדות (בעיקר מירידה לכביש כתוצאה מהתאונה).

5.         הנתבעים מתנגדים לבקשה. לטענתם לא הובאה ראשית ראיה, לקיומה של נכות פסיכיאטרית צמיתה כתוצאה מהתאונה.

6.         יצויין שבית המשפט בהחלטתו מיום 6/1/05, דחה בקשה קודמת למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי, לאחר שקבע שהבקשה אינה מבוססת דיה מבחינה רפואית. זוהי בקשה חוזרת למינוי, שכן בית המשפט קבע בהחלטתו הנ"ל, כי התובע יוכל להגיש בקשה מחודשת על סמך מסמכים רפואיים עדכניים.

7.         לאחר שעיינתי במסמכים הרפואיים שהוגשו ובחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להדחות.

8.         כפי שעולה מסיכום האישפוז של המחלקה האורטופדית בבית החולים הלל יפה, התובע נפגע ברגלו באופן נקודתי, ללא כל פגיעה נוספת. התובע אושפז לזמן קצר יחסית ושוחרר לביתו להמשך מעקב רפואי.

            מהמסמכים הרפואים, המתעדים את המעקב הרפואי למשך כ-3 חודשים שלאחר התאונה, עולים תלונות בתחום האורטופדי בלבד. אין כל עדות לכך שהתובע סבל מתסמונת פסיכיאטרית כלשהי לאחר התאונה, בתקופה זו.

9.         אני מטיל ספק במהימנות המסמכים שנחזים כדו"חות פסיכולוגיות, שהופנקו ע"י מרכז מינא. מסמכים אלה אינם חתומים על ידי איש מקצוע כלשהו ולא ידוע מי ערך אותם. בנסיבות אלה אין למסמכים אלה משקל משמעותי, אם בכלל.

10.        יתרה מזו, מסמכים אלה כביכול מתעדים מספר מפגשים טיפוליים עם התובע ועם הוריו (בדר"כ אימו) ומתארים קשיים פסיכולוגים שונים. אין במסמכים אלה ביסוס סביר לכך שהתובע סובל מקשיים אלה כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה.

11.        לבקשה זו התובע צירף מכתב מיום 12/1/05, של פסיכולוג חינוכי מומחה, מר מוחמד נג'יב (להלן: "המכתב"), ממנו עולה שהוא זה שטיפל בתובע בזמנו, במרכז מינא. מהמכתב עולה שלא היה רצף טיפולי בתובע, שנבע מאי שיתוף פעולה של התובע ועקב עיסוקיהם הרבים של הוריו, התובעים 2 ו-3.

12.        המכתב הינו כללי, שנכתב על סמך מספר פגישות עם התובע ועם הוריו, בלי שהתקיים תהליך טיפולי מסודר. בנסיבות אלה אין לראות בו ראשית ראיה לנכות צמיתה.

13.        נימוק של אי שיתוף פעולה מצד התובע (קטין כבן 4 שנים), אינו משכנע כסיבה לאי קיומו של תהליך טיפולי. שיתוף פעולה של קטין נובע בראש ובראשונה מנכונות הוריו להביאו לטיפולים ולדאוג לתהליך מסודר. מהמכתב עולה בבירור, שהסיבה להפסקת הטיפול בתובע נובעת מאי שיתוף פעולה של ההורים עצמם (עיסוקיהם הרבים).

14.        התובעים לא נתנו כל הסבר לכך, שלא דאגו שהתובע יקבל את הטיפול הפסיכיאטרי שהוא זקוק לו, לטענתם, במוסד רפואי מוכר במסגרת סל הבריאות, ללא תשלום פרטי. כמו כן התובעים לא נתנו הסבר לאי קיומו של תהליך טיפולי אחר. יש בכך בכדי להטיל ספק משמעותי בטענת התובעים 2 ו-3, שהתובע בכלל זקוק לטיפול פסיכיאטרי, או פסיכולוגי, כתוצאה מהתאונה.

15.        התובעים לא המציאו כל מסמך עדכני היכול לבסס את הבקשה.

16.        לאור מכלול הנסיבות לא השתכנעתי שקיימת ראשית ראיה לקיומה של נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה בתחום הפסיכיאטרי.

17.        אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום כ"ב בתמוז, תשס"ה (29 ביולי 2005) במעמד הצדדים.