החלטה בתיק בשא 6487/05

בפני בקשה למחיקת ו/או לדחית התובענה על הסף, מחמת חוסר עילה ו/או מחמת התיישנות.

טענות המבקשים

התביעה סבה סביב זכויות בעלות ביחס לחלקת אדמה שלטענת המשיב הוא זכאי להרשם כבעלים, מכוח צו קיום צוואת אביו המנוח.

החלקה מוקפת חלקות אחרות, ללא אפשרות לגשת אליה בדרך מסודרת.

במועד מסוים, הוקם ליד הכפר ראמה קיבוץ מורן, והוחלט כי אליו יסלל כביש גישה שיחברו עם כביש עכו-צפת. הכביש עבר על פני רוחב אחת מחלקותיו של המבקש 1 (להלן: "המבקש"), ובמצב החדש שנוצר "נהג" המשיב להכנס לחלקתו דרך אותו כביש, תוך שהוא עובר על חלקתו של המבקש. המבקש לא שבע נחת מהשימוש שנעשה בחלקתו, או מחציתה, והוא החליט לגדרה - בכפוף לקבלת היתר כדין מרשויות התכנון והבניה.

במצב דברים זה פנה המשיב לפקיד ההסדר וביקש ממנו כי יעמוד עזר כנגדו ויעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 30 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש), תשכ"ט-1969 (להלן: "פקודת ההסדר") לפיו:

"דרכים וזכויות מעבר לציבור וליחיד

פקיד ההסדר רשאי, אגב תחימה, לתחום דרך או שביל קיימים, או לציין זכות מעבר קיימת או זכות מעבר חדשה אל דרך ציבורית לטובת בעל מקרקעין המוקפים חלקות אחרות".

פקיד ההסדר השיב פניו ריקם בנימוק כי אין לו סמכות לעשות כן. המשיב המשיך בשלו והגיש תובענה לביהמ"ש, תחילה נגד פקיד ההסדר ולאחר מכן צורפו המבקשים.

המשיב מודה בתובענה כי "בגוש האמור חסרות דרכים פנימיות" (ראה סעיף 9 לתובענה), וכי רק לאחר סלילתו של כביש מורן הנ"ל התחיל לעשות בו שימוש על מנת שדרכו ועל פני חלקת המבקש הוא יגיע לחלקתו, שכן, לפני סלילת אותו כביש המשיב ואביו נהגו להגיע לחלקתם "מהדרך הציבורית המופיעה בתרשים הסביבה (נספח ג' לתובענה) והגובלת בחלקה 29" (ראה סעיף 5 לתובענה).

במצב שנוצר היום אין למשיב "דרך גישה מוסדרת לחלקה שבבעלותו בוודאי שאין לו גם כל דרך אחרת המהווה זכות מעבר אל הדרך הציבורית הגובלת בחלקה 29. המשיב נאלץ לעשות סיבוב ארוך כאורך הגלות, לטענתו, ולעבור על פני מספר חלקות מהצד הדרומי בכדי להגיע לחלקה שבבעלותו ומובן מאליו שהדרך אינה מוסדרת כאמור דבר המסב הן למבקש והן לשכנים ולבעלי החלקות הסמוכות שדרכן נאלץ לעבור, טירדה ואי נוחות מיותרת" (סעיף 8 לתובענה).

לשיטת המבקש 2 צירופו לתובענה נעשה ללא כל עילה של ממש ועל כן מן הדין למחוק את התובענה, ככל שהיא מתייחסת אליו.

עוד טען המשיב כי שלוש מתוך ארבע חלקות שגובלות את חלקתו "הן בבעלותם, בחזקתם ובשימושם הבלעדיים של המבקשים".

עיון בנסחי הרישום של חלקות 29 ו- 31 מראה כי המבקש 1 הוא זה שרשום כבעלים באותן שתי חלקות וכי למבקש 2 אין זכות בעלות או זכויות אחרות באותן חלקות (יוער כי לגבי חלקה 45 לא צורף נסח רישום).

על כן ליתר החלקות, למעט חלקה 29, אין כל רבלנטיות של ממש. המשיב לא טרח לצרף כמשיב לתובענה את בעלי חלקה 33 שנמצאת מערבית לחלקתו, וממחדל זה ניתן לראות כי מאווייו הם לקבל דרך גישה לחלקתו על פני חלקה 29 דווקא.

סעד של הצהרה או צו עשה להתוויית דרך גישה לחלקה פלונית על פני חלקה אלמונית הוא סעד שפועל כנגד הבעלים של החלקה הכפופה בפוטנציה וככזה הוא פוגע בבעלים של החלקה ובו בלבד. אין ספק כי מי שאינו הבעלים בחלקה אלמונית אינו יכול להעניק זכות של זיקת הנאה לטובת חלקה פלונית. ראה לעניין "זיקת הנאה" סעיף 5 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969: "זיקת הנאה היא שעבוד מקרקעין להנאה שאין עמו זכות להחזיק בהם".

על יסוד האמור לעיל ברור כי צירופו של המבקש 2 אין בו כדי לקדם את הדיון בתובענה וסעד כנגדו לא יועיל.

עוד הוסיף וציין המבקש כי דין התובענה ככל שהיא נוגעת אליו אף להמחק מחוסר עילה. מעיון בתובענה עולה כי כנגד המבקש לא נתבקש כל סעד. ככלל בית המשפט לא יתן לבעל דין שהוא תובע, סעד שהוא לא ביקש (ראה לעניין זה א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית 2005) עמ' 145).

עוד הוסיף וטען המבקש כי התביעה שעילתה הכרה בקיומה ו/או יצירתה, של דרך גישה מוסדרת לחלקת המשיב, הרי עילה זו התיישנה ואין ליתן סעד כלשהו מכוחה.

עיון בנסח הרישום של חלקת המשיב מראה כי הליך ההסדר של אותה חלקה תם בשנת 1957, עת נרשמה החלקה ע"ש אביו המנוח, קרי ללא זיקת הנאה. היום מבקש המשיב למעשה להוסיף לעצמו ו/או לחלקתו זכויות שלטענתו, היו צריכות להיות מוקנות לו או לאביו המנוח עובר להסדרת הזכויות בחלקה. מאז שהליך ההסדר תם ועד להגשת התובענה דנן חלפו 48 שנים מבלי שהמשיב פנה לערכאות. המשיב ידע את מצב הזכויות בחלקה מאחר ואביו המנוח נרשם כבעלים בה לאחר הסדר. במצב דברים זה, אין ספק כי עילת התובענה התיישנה ומשכך דין התובענה להדחות על הסף.