החלטה בתיק בשא 572/07

בפני:

בקשת המבקשת, המערערת בהליך, למחוק על הסף את הערעור שכנגד שהוגש על ידי המשיבה.

בקשת המשיבה להאריך מועד להגשת ערעור שכנגד.

הרקע לבקשה:

המבקשת עבדה אצל  המשיבה במשך כחודשיים וחצי. בסמוך למועד בו הודיעה המבקשת על הריונה, פוטרה מעבודתה.

בית הדין האזורי לעבודה קבע כי קיים קשר עקיף בין הריונה של המבקשת לבין פיטוריה, לנוכח העובדה כי מדברי מנהל המשיבה עלה כי המבקשת פוטרה מעבודתה בסמוך לאחר מתן ההודעה על הריונה, בשל כעסו של מנהל המשיבה על העובדה שהיא לא סיפרה על הריונה עם קבלתה לעבודה. בית הדין האזורי פסק כי לא הייתה מוטלת על המבקשת חובה להודיע על הריונה בעת קבלתה לעבודה.

בית הדין האזורי קבע כי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח - 1988 לא חל במקרה הנדון, לנוכח העובדה כי בעת מתן הודעת הפיטורים היה מספר העובדים שהועסקו על ידי המשיבה קטן מזה הקבוע בחוק. כן דחה בית הדין האזורי את תביעות העובדת המבוססות על הוראות חוק עבודת נשים, תשי"ד - 1954, מהטעם שהחוק לא חל במקרה הנדון, לנוכח העובדה כי המבקשת לא הועסקה פרק זמן של שישה חודשים כדרישת החוק. בית הדין האזורי פסק למבקשת פיצוי בגין פיטוריה בסך של
20,000 ש"ח.

ביום 12.7.2007 הגישה המבקשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, ובו השיגה על קביעות אלה של בית הדין האזורי:

הקביעה כי לא חל במקרה הנדון חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988.

התעלמות מהעובדה כי לא נערך למבקשת שימוע בטרם פיטוריה.

שיעור הפיצויים שנפסק למבקשת.

ביום 5.7.2007 הגישה המשיבה ערעור שכנגד, ובו השיגה על קביעות אלה של בית הדין האזורי:

קביעתו של בית הדין האזורי כי פיטורי המבקשת נעשו בקשר להריון, ולא על רקע של תפקוד לקוי.

קביעתו של בית הדין האזורי כי עצם שקילת השיקול של אי גילוי דבר ההריון בעת הקבלה לעבודה הופכת את הפיטורים לפיטורים בחוסר תום לב.

קביעת בית הדין האזורי כי לא הייתה מוטלת על העובדת החובה לגלות בעת הקבלה לעבודה כי היא הרה, מכוח חובת האמון והיושרה החלים ביחסי עובד מעביד.

שיעור הפיצוי שנפסק למבקשת, פסיקת הוצאות לטובת המבקשת ואי פסיקת הוצאות לזכות מר עיני, למרות שהתביעה כנגדו נדחתה.

הבקשה וטענות הצדדים:

לטענת המבקשת, יש למחוק על הסף את הערעור שכנגד, וזאת מנימוקים שיפורטו להלן.