החלטה בתיק בשא 5699/05

1.         בבקשה שבפני עותרים המבקשים [הנתבעים בתובענה העיקרית] להורות למשיב [התובע] לשום את תביעתו בסכום שלא יפחת מ-2,500,000 ש"ח ולשלם בהתאם את אגרת ביהמ"ש המתחייבת.

            המשיב מתנגד לבקשה - ואלה נימוקיו:

א.         התביעה הוגשה עוד ב-1995 והעלאת הבקשה דנן בעתויה הנוכחי לוקה בשיהוי כה כבד, שדי בו לדחותה על הסף.

ב.         עיתוי הגשת הבקשה דנן - לאחר תום "שלב א'" של תביעת מתן החשבונות ולקראת מינוי המומחה החשבונאי לבחינת החשבונות לגופם - מעיד על הליך שאוחזים בו הנתבעים שלא בתום לב.

ג.          למבקשים [הנתבעים] ככאלה אין כלל מעמד בבקשה מעין זו, שכן עניין הוא למדינה [הזכאית לאגרות] בלבד לענות בו.

ד.         לגופה של בקשה, התובענה דנן באה בגידרה של תקנה 3 (א) לתקנות בית המשפט (אגרות) תשמ"ח-1987 - בהיותה "הליך שהסעד המבוקש בו הוא צו הצהרתי... תביעה למתן חשבונות שלא בהליך ביניים..." ועל כן - סכום האגרה לעניינה הינו הסכום הנומינלי הקבוע לתביעות הבאות בגדרה של תקנה זו.

2.         אתחיל בבחינת הגדרת מהותה של התובענה דנן לעניין תקנות האגרות.

התובענה דנן באה ללא כל ספק  בגידרה של תקנה 6 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי ולפיה:

"היתה התובענה לסכום שיגיע לתובע לאחר בירור חשבונות שלא נתיישבו בינו לבין הנתבע, יפורש בכתב התביעה הסכום הנתבע עפ"י המשוער"  

            מקובלים עלי לעניין זה דברי המלומד א. גורן בהתייחסו לתביעות מסוג התביעות דנן [בספרו סוגיות בסדרי דין אזרחי, מהדורה 7 עמ' 177] ולפיהם:

"בתביעה למתן חשבונות, על התובע להעריך את שווי תביעתו ולשלם את האגרה בהתאם. בנדון זה קובעת תקנה 16 שכותרתה "הסכום שיש לפרשו" [בכתב התביעה] , כי יש לפרש בכתב התביעה את הסכום הנתבע במדוייק.

אולם, אם "היתה התביעה לסכום כסף שיגיע לתובע לאחר בירור חשבונות... יפורש בכתב התביעה הסכום הנתבע לפי המשוער".

אין לראות את ההליך, לעניין האגרה, כהליך ששוויו אינו ניתן לביטוי כספי.

במקרה שבו התובע לא פעל עפ"י ההנחיה לעיל, אין צורך למחוק את התביעה, אך יש לחייבו לפרש בכתב התביעה את הסכום הנתבע לפי המשוער ולשלם על הסכום האמור את האגרה המגיעה בגינו לפי תקנות בית המשפט (אגרות) תשמ"ח-1987. ר' רע"א 4827/92 סופר גז נ' מודיעים פד"י (5) 580". 

            לאמור, על התובע דנן לפרש ולנקוב סכום התביעה המדוייק, או המשוער.

            יצויין כי לאחר פסק הדין שניתן ע"י בימ"ש זה בשלב א' של התובענה, כפי ששונה בפסה"ד שבערעור, נמסרו ספרי החברה הנתבעת לעיונו של התובע והוגשו מטעמו מספר כתבי טענות ובהן טענותיו לגבי דרכי החישוב של הסכומים הנתבעים על ידו מהנתבעים.

3.         תובענה שלא שולמו בגינה אגרות ביהמ"ש - דינה מחיקה והיא לא תידון מעיקרא ע"י ביהמ"ש.

            זהו הכלל.