- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
החלטה בתיק בשא 5693/07
|
בש"א בית המשפט המחוזי ירושלים |
5693-07
12.8.2007 |
|
בפני : ר' כרמל |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: 1. צג הנדסה בע"מ 2. כהן יהושע |
: בנק דיסקונט לישראל בע"מ עו"ד יוסף כהן |
| החלטה | |
בקשה להארכת מועד להגשת ערעור
1. המבקשים הגישו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של רשם בית המשפט השלום בירושלים (כב' הרשם א' פוני), פסק דין מיום 14.5.06. הבקשה הוגשה על ידי המבקשים ביום 27.5.07.
2. כנגד המבקשים ניתן פסק דין בהעדר הגנה, זאת במסגרת תביעת המשיב כנגדם לתשלום סך של 16,533 ש"ח. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, לאחר שהוגשה בקשת המבקשים לבטול פסק הדין, בטענה על היעדר המצאה, בוטל פסק הדין ולמבקשים ניתנה רשות להתגונן. המבקשים אכן הגישו בקשתם למתן רשות להגן כנגד תביעת המשיב, וביום 14.5.06 נדחתה בקשתם זו ע"י כב' הרשם א' פוני. לטענת המבקשים, אשר לא היו מיוצגים ועדיין אינם מיוצגים, הם סברו כי החלטות רשם ניתנות לערעור בזכות בבית משפט השלום, ובהתאם הגישו ערעור, בחלוף כשבועיים בלבד ממועד פסק הדין, לבית משפט השלום. אולם, מאחר שהיה על המבקשים להגיש ערעורם על פסק דינו של כב' הרשם לבית המשפט המחוזי, שכן ההחלטה המסרבת ליתן רשות להתגונן נבלעת בפסק הדין, נדחה, מטעם זה, ערעורם על ידי בית משפט השלום (כב' השופט א' דראל). לטענת המבקשים, פסק דינו של כב' השופט א' דראל התקבל בידם ביום 30.7.06, דהיינו לאחר שחלף המועד להגשת הערעור. בעקבות כך, הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור על החלטת הרשם אשר דחה את בקשתם למתן רשות להתגונן. הבקשה הוגשה ביום 14.9.06 לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' עדיאל), דחה את בקשתם של המבקשים אשר ביקשו לערער לפניו על החלטת הרשם ולא על החלטת כב' השופט דראל, זאת מהטעם שהלכה היא שאם בעקבות ההחלטה לדחות את הבקשה לרשות ערעור ניתן פסק דין, נשמט ממילא הבסיס מתחת לבקשה לערער על ההחלטה הנוגעת לרשות להתגונן והדרך הנכונה הנה ערעור בזכות על פסק הדין. מכאן, שאין תועלת בערעור ברשות על החלטה כזו, שעה שקיים פסק דין, שכן גם אם הייתה ניתנת רשות, והיה נקבע כי היה מקום לרשות להתגונן, פסק הדין שניתן בינתיים הפך לסופי ומחייב (בהעדר ערעור במועד) (בית המשפט המחוזי הפנה בעניין זה לרע"א 511/85 משה אריאן ואח' נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לט (3) 727). מאחר שנקבע כי פסק הדין נמסר למבקשים ביום 14.5.06, והחלטת כב' השופט דראל ניתנה ביום 30.7.06, לאחר חלוף המועד להגשת הערעור על פסק הדין, דהיינו פסק הדין הפך לסופי בטרם מתן החלטת כב' השופט דראל ובטרם הגשת בקשת הרשות לערער לבית המשפט המחוזי, ממילא לא היה מקום לדון בבקשת הרשם לערער על החלטה המסרבת ליתן רשות להתגונן (החלטת כב' השופט עדיאל ניתנה ביום 15.4.07).
3. בבקשתם, מעלים המבקשים טענות לגופו של עניין, כנגד החלטת כב' הרשם ומפנים לסימני שאלה הקיימים והעולים לשיטתם מהחלטתו (ר' סעיף 18 ואילך לבקשה), לכך שקיים פגם בהליך לפני כב' הרשם, לאור קיומה של טענת הגנה לכאורה לשיטת המבקשים, לכך שיש מקום לביטול ההחלטה מחובת הצדק, לאור קיום הפגם בהליך, לאור היות הזכות לערעור, כך נטען, זכות חוקתית, ובאו טענות לפיהן גם אם מדובר בטעות, יש מקום להיעתר לבקשה בתנאי שהמבקש הראה סיכויי הצלחה להגנתו, ואין במחדל משום זלזול בבית המשפט. עוד נטען כי אף אם יש צורך בטעם מיוחד, הרי ידיעת הצד שכנגד על השגת המבקשים וחוסר השלמתם עם ההחלטה, יש בכך להוות טעם מיוחד.
4. המשיב, בתגובתו לבקשה,מפנה להחלטת כב' השופט י' עידאל אשר דחה את בקשת המבקשים למתן רשות ערעור בשל חלוף הזמן. בנוסף, מאחר שהמועד האחרון להגשת ערעור על פסק דינו של כב' הרשם חל ביום 29.6.06, כי אז חלף המועד זה מכבר ולא בא טעם מיוחד להארכת המועד, וגם בקשתם, נשוא החלטת כב' השופט י' עדיאל, הוגשה באיחור ובחלוף ארבעה חודשים מיום מתן פסק הדין. עוד ציין המשיב כי מנוסח הבקשות אותן הגישו המבקשים עולה כי הם זוכים לייעוץ משפטי אף שהדבר לא נעשה באופן פורמאלי. (יצויין כי החלטת כב' השוט דראל התקבלה ביום 30.7.07 ועל כן, בניגוד לטענת המשיב, לא חל איחור במועד הגשת הערעור לבית המשפט השלום ביום 14.9.07).
5. מועד להגשתו של ערעור אזרחי קבוע בחיקוק , ועל כן חובה על המבקש הארכת מועד לבסס בקשתו על "טעם מיוחד", זאת כאמור בהוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. יודגש כי בנושא זה מקפידים עם בעל הדין הקפדה יתירה (ר' זוסמן, סדרי הדין האזרחי מהד' 7 עמ' 897). יתירה מזו, גם מקום שהמבקש אינו חייב להראות "טעם מיוחד", כדי לזכות בהארכת מועד, לא יאריך בית המשפט את המועד כדבר שבשיגרה, אלא אם הראה המבקש צידוק לכך (שם, ס' 682). טעמים מיוחדים, אף שאלה לא הוגדרו באופן שיטתי וכולל, ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בין היתר, ייבחנו משך האיחור, "האם הבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת ההליך, מהו הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור, מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור, וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו נחלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן ארכה להגשתו". ראה בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ. שלומי גפן כב' השופטת ד' בייניש (כתוארה אז) פורסם במאגר נבו.
בעיקרון, בתי המשפט נטו להיענות לבקשה להארכת מועד שעה שהנסיבות, בעטיין חל האיחור, לא היו בשליטתו של בעל הדין - המבקש. כדוגמא, הוכרה מחלת בעל הדין כטעם המצדיק הארכת מועד. מנגד, בצידה האחר של משוואה זו, לא הוכרו טעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו כטעמים המצדיקים הארכת מועד (ר' בש"א 1038/85 בע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ. עומר גלבוע חברה לבניין ועובודת עפר בע"מ (בפירוק). בלשון אחר, ככלל, נועדו "הטעמים המיוחדים" לסלול דרכו של בעל הדין ולפתוח לו שערי בית המשפט, מקום בו סוכלה כוונתו להגיש ערעור, בשל אירועים שמחוץ לשליטתו הרגילה או בשל תקלות שלא יכול היה להיערך אליהן מראש (ראה ע"א 6842/00 ידידיה נ. קסט, פ"ד נה (2) 904). ומנגד - אין בטעמים המיוחדים משום ראש גשר כדי לפרוץ דרך למי שבשקידה סבירה יכול היה לנקוט פעולה במועד מוקדם ולא עשה כן מתוך בחירתו שלו.
6. אם אבקש ליישם האמור לעיל לענייננו, נמצא כי המבקשים מבקשים לערער על פסק דין שניתן כשנה בטרם הוגשה בקשתם זו. אמנם, המבקשים לא קפאו על שמריהם ומיד עם קבלת פסק הדין פנו בהליכי ערעור, שגויים אמנם, אולם כאלה שהיה בהם להודיע כי אינם משלימים עם תוצאת פסק הדין. ואמנם, נכון הדבר שחלף פרק זמן עד למתן ההחלטה בבקשתם למתן רשות לערער. אולם, יחד עם זאת, המבקשים נקטו בשרשרת טעויות שבאה לידי ביטוי בהגשת ערעור לבית משפט שלום ובבקשת רשות הערעור כמתואר לעיל לבית המשפט המחוזי, ואין לזקוף לחובת המשיב את מחדליהם וחוסר ידיעתם של המבקשים, שעה שבחרו לייצג את עצמם. המבקשים לא הצביעו על טעם מיוחד העומד לזכותם, וכאמור, טעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו לא הוכרו כטעמים מיוחדים. כוונתם ורצונם של המבקשים לערער לא סוכלו בשל אירועים שמחוץ לשליטתם הרגילה או בשל תקלות אותן לא היה בכוחם למנוע. כשם שטעותו של עורך-דין לא הוכרה כטעם מיוחד, לא ניתן לאמר כי טעות (משפטית) שמקורה בצד המתדיין עצמו, יהא בה משום טעם מיוחד.
לפיכך, הבקשה נדחית.
המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום כ"ח באב, תשס"ז (12 באוגוסט 2007) בהעדר הצדדים
|
ר' כרמל, רשם בית המשפט המחוזי ירושלים |
קלדנית: רחל אמויאל התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
