החלטה בתיק בשא 507/06

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (בל 1517/05).  פסק הדין ניתן במעמד הצדדים ביום 06.12.05,  כך שהמועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור היה יום 05.01.06. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 19.06.06.

2.      העובדות הדרושות להחלטה בבקשה יפורטו להלן:

2.1.   ביום 15.07.04 נפגעה המבקשת בעבודתה.

2.2.   בהחלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 30.01.05 נקבע כי אין קשר סיבתי בין תלונותיה של המבקשת הנוגעות לצוואר לבין תאונת העבודה. 

2.3.   ביום 23.02.05 עברה המבקשת ניתוח בבית החולים סורוקה שעניינו הכנסת פלטינות וברגים לתוך צווארה של המבקשת.

2.4.   ביום 10.03.05 החליט המשיב, כי לא נמצא קשר סיבתי בין אשפוז המבקשת בבית החולים סורוקה ב-22.02.05, לבין הפגיעה בעבודה מיום 15.07.04. בהליך שהתנהל בבית הדין קמא הגישה המבקשת ערעור על החלטת המוסד מיום 10.03.05.

3.      בית הדין קמא פסק, במעמד הצדדים, כי:

3.1.   הועדה הרפואית לעררים מיום 30.01.05 קבעה כי אין קשר בין התלונות בצוואר לבין התאונה. מאחר שהניתוח בוצע בצווארה של המבקשת, אין הוא יכול לשמש את המבקשת בתביעתה להחמרת מצב.

3.2.   על פני הדברים, החלטת הועדה הרפואית מיום 30.01.05, אשר קבעה שאין קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה והנכות בצווארה סבירה, לנוכח העובדה כי תיקה הרפואי של המבקשת כלל אזכור רב של תלונות צוואריות לפני התאונה.

4.      להשלמת התמונה יצוין כי בית הדין הפנה את תשומת לבה של המבקשת לזכותה לפנות בהליך של החמרת מצב לאור ניתוחים אחרים שעברה. ואכן, בהחלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 18.05.06 נקבע כי יש למבקשת 7.5% נכות בברך שמאל, ולאחר ניכוי מצב קודם נקבעה תוספת של 2.5% נכות.

5.      נימוקי הבקשה הם:

5.1.   בית הדין קמא לא יידע את המבקשת כי עליה להגיש ערעור בבית הדין הארצי תוך 30 ימים.

5.2.   המבקשת אישה נכה ומצבה הגופני קשה.

6.      המשיב התנגד לבקשה,  מנימוקים אלה:

6.1.   אי הידיעה בדבר חלוף המועד לערעור אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד.

6.2.   המבקשת לא ציינה בבקשתה מתי פנתה לפקידות בית הדין קמא ומהו המועד בו הונחתה להגיש ערעור לבית דין זה, ודי בהימנעותה מפירוט המועדים הרלבנטיים כדי לדחות את בקשתה.

6.3.   אין למבקשת סיכויים בבקשת רשות הערעור.

7.      בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור " מטעמים מיוחדים שיירשמו".

8.      על המבקש הארכת מועד להצביע על "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד שנקבע בחיקוק. על המקרים בהם יוכר "טעם מיוחד" אמר בית המשפט העליון: