החלטה בתיק בשא 494/07

1.      בפני בקשה לחיוב המשיב, המערער בהליך העיקרי, בהפקדת עירבון כספי להבטחת תשלום הוצאות המבקשים למקרה שבו יזכו בדין.

2.      בבית הדין קמא נדונה תביעת המשיב כנגד המשיבה, מי שהייתה מעבידתו, לתשלום זכויות שונות מתחום משפט העבודה.

3.      בהחלטת בית הדין קמא מיום 13.7.06 חויב המשיב בתשלום הוצאות המבקשים בסך 3,000 ש"ח, ללא קשר לתוצאת ההליך.

4.      בפסק הדין מושא הערעור נדחתה מרבית תביעת המשיב כנגד המבקשים, והתקבלה תביעתו לגבי הרכיבים אלה: פיצויים בגין הלנת שכר חודש ספטמבר 2000 בשיעור הפרשי הצמדה וריבית של הקרן עבור התקופה שמיום 1.10.00 ועד ליום 31.12.00, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.01 ועד למועד התשלום בפועל; הפרשי דמי חופשה בסך 1,925 ש"ח נטו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.00 ועד למועד התשלום בפועל. לאור דחיית התביעה ברובה, חויב המשיב בתשלום הוצאות  בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

5.      נימוקי הבקשה הם:

5.1.   המשיב לא פרע את סכום ההוצאות שחויב לשלם למבקשים במסגרת החלטת בית הדין קמא מיום 13.7.06, וזאת מבלי שהגיש בקשה לעיכוב ביצוע וחרף דרישות חוזרות ונשנות מטעם המבקשים. המבקשים אף נקטו בהליכי הוצל"פ כנגד המשיב, אולם הם לא הצליחו לאתרו ולהמציא לו את מסמכי ההוצל"פ בשל התחמקותו מלקבלם.

5.2.   לא ידוע למבקשים אם המשיב שילם הוצאות לאוצר המדינה שחויב בהן בהחלטת בית דין זה, במסגרת בקשת רשות ערעור שהגיש ואשר נדחתה.

5.3.   סיכויי הערעור נמוכים, שכן הערעור סב על קביעותיו העובדתיות של בית דין קמא ועל קביעותיו באשר למהימנות עדים.

5.4.   יש מקום לחייב את המשיב בהפקדת ערובה, להבטחת הוצאות המבקשים בהליך זה.

6.      המשיב התנגד לבקשה, מנימוקים אלה:

6.1.   הבקשה הוגשה באיחור רב, לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים בתיק.

6.2.   המבקשים טרם שילמו את הסכומים שחויבו לשלם למשיב על פי פסק הדין, בגין הפרשי דמי חופשה והלנת שכר, למרות שחלף המועד לתשלומם. סכומים אלה, בצירוף הפרשי ההצמדה והריבית שנקבעו בפסק הדין, הינם לפחות בגובה ההוצאות בהן חויב המשיב.

6.3.   טענת המבקשים לפיה פתחו תיק הוצל"פ כנגד המשיב אולם לא הצליחו לאתרו, הינה כוזבת. 

6.4.   המשיבים מעולם לא פנו למבקש בדרישה לתשלום ההוצאות.

6.5.   המשיב שילם את ההוצאות לטובת המדינה בהן חויב במסגרת בקשת רשות ערעור שהגיש לבית הדין הארצי.

6.6.   סיכויי הערעור גבוהים, שכן הוא מכוון כנגד מסקנות משפטיות וטעויות משפטיות של בית הדין קמא.

6.7.   מצבו הכלכלי של המשיב אינו מהווה טעם מספיק לחיובו בהפקדת ערובה.

המסגרת המשפטית

7.      בשתי החלטות שניתנו על ידי בעבר (ע"ע 251/03 דוד אילוז נ' מישל אילת הסעות בע"מ (מיום 22.6.2004); בש"א 1394/04 גביש שלטים בע"מ ואח' נ' נעמה כץ (מיום 12.9.2004)), דנתי בהרחבה בנושא חיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות בערעור, ונסקרה פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בנושא. לפיכך, אחזור רק על עיקרי הדברים -  השיקולים המנחים לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה בערכאת הערעור.