החלטה בתיק בשא 491/07

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (השופטת ורד שפר ונציג ציבור מר רז יצחק ומר ליו טוביה; בל 2272/05). פסק הדין מושא הבקשה ניתן ביום 5.2.07 והומצא לב"כ המבקשת ביום 7.2.07, כך שהמועד האחרון להגשת ערעור היה יום 9.3.07. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 10.7.07.

2.      הרקע לבקשה: המבקשת החלה לעבוד אצל המעסיק בחודש מאי 2004 בהיקף משרה מלאה, והחל מחודש ספטמבר ועד מועד הלידה עבדה בהיקף של חצי משרה, לפי דרישת המעסיק. בתביעתה לבית הדין קמא טענה כי טעה המשיב עת חישב את דמי הלידה להם היא זכאית לפי היקף מחצית משרה, ולא משרה מלאה, שכן ההפחתה בהיקף המשרה נבעה מנסיבות שאינן תלויות בה, על פי תקנה 2(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (אמהות), התשי"ד-1954 (להלן: "התקנות").

3.      בפסק הדין מושא הבקשה קבע בית הדין קמא כי יש לחשב את דמי הלידה לפי היקף המשרה של המבקשת בשלושת החודשים שקדמו ללידה, קרי חצי משרה, וכי תקנה 2לתקנות אינה חלה על נסיבותיה של המבקשת.

4.      הנימוקים בבסיס הבקשה להארכת מועד:

4.1.   המבקשת מיוצגת על ידי הלשכה לסיוע משפטי הן בהליך בבית הדין קמא והן בערעור.

4.2.   מיד עם קבלת פסק הדין של בית הדין קמא, פנה ב"כ המבקשת שייצגה בהליך בבית הדין קמא מטעם הלשכה לסיוע משפטי (להלן גם: "הלשכה") ללשכה, בבקשה לתשלום שכ"ט, כאשר ציין בבקשה כי לטעמו יש מקום להגיש ערעור על פסק הדין.

4.3.   רק ביום 4.7.07 החליטה הלשכה להעניק למבקשת סיוע משפטי להגשת הערעור. האיחור נבע מהצורך לבדוק את נושא התיק וסיכויי הערעור, ובשל עומס עבודה בלשכה.

4.4.   מייד עם קבלת ההודעה על המינוי, פעלה המבקשת להגשת בקשה זו.

4.5.   סיכויי הערעור גבוהים, והערעור עוסק בסוגייה שטרם הוכרעה בבית הדין.

5.      המשיב התנגד לבקשה,  מנימוקים אלה:

5.1.   אין בבקשה טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור.

5.2.   המבקשת לא פירטה מתי פנתה ללשכה, ולא הוכיחה כי הגישה את הבקשה מייד לאחר קבלת ההודעה בדבר קבלת הסיוע המשפטי. ההלכה היא כי בנסיבות אלה, אין הצדקה להאריך את המועד להגשת הערעור.

5.3.   עורך הדין המייצג את המבקשת בערעור הוא עורך הדין שייצגה בהליכים בפני בית הדין קמא, ושומה היה עליו להגיש ערעור ללא נימוקים או לחילופין בקשה להארכת מועד בתוך המועד, עד להחלטה בבקשה לסיוע משפטי בהגשת הערעור.

5.4.   על בית הדין ליתן משקל למידת האיחור בהגשת הבקשה.

5.5.   סיכויי הערעור נמוכים. 

6.      בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בהתאם לפסיקה,

"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא."

[עא"ח 56/05 מאיר איתן נ' הילטון תל אביב בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 23.5.2005].

7.      מהבקשה ומהנספחים שצורפו לה עולה כי העיכוב בהגשת הבקשה נבע מהעיכוב בהסדרת מתן סיוע משפטי למבקשת לשם הגשת הערעור, כדלקמן: