החלטה בתיק בשא 4786/05

1.         בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו של כב' הרשם חוראני  רמזי מיום 10.3.04 לפיה היתנה בית המשפט מתן רשות להתגונן בהפקדת ערבות בסך 112,343 ש"ח.

וכן על ההחלטה מיום 6.12.04, לפיה נדחתה ההתנגדות לביצוע שטר בשל אי הפקדת ערובה.

רקע בקצרה

2.         המשיבה פתחה נגד המבקשים מספר תיקי הוצל"פ לביצוע שטרות. 

המבקשים הגישו התנגדויות לביצוע השטרות ובהחלטה מיום 10.3.04 (להלן - "ההחלטה הראשונה"), ניתנה למבקשים רשות להתגונן כפוף להפקדת סכום של 112,343 ש"ח תוך 30 יום (להלן - "הערבון").

על החלטה זו הגישו המבקשים ערעור לבית משפט השלום בעכו (ע.א. 1004/04) (להלן - "הערעור").

3.         בד בבד הגישו המבקשים בקשה להארכת המועד להפקדת הערבון.

ביום 14.4.04 ניתנה החלטה לפיה הורה כב' הרשם כי הערבון יופקד עד סוף חודש אפריל 2004.

משתם המועד להפקדת הערבון, ומשלא ניתנה עדיין החלטה בערעור, הגישו המבקשים בקשה נוספת לכב' הרשם חוראני  להארכת מועד נוספת להפקדת הערבון והפעם ביקשו להאריך את המועד ב-30 ימים מיום מתן החלטה בערעור.

4.         לבקשה זו לא ניתנה כל החלטה על ידי כב' הרשם. על אף זאת, ביום 6.12.04 ובטרם ניתנה החלטה בערעור, החליט כב' הרשם חוראני  לדחות את ההתנגדות מאחר ולא הופקד הערבון (להלן - "ההחלטה השניה"). 

5.         ביום 8.12.04 הגישו המבקשים בקשה לקביעת מועד דיון בערעור וכן בקשה ליתן החלטה בבקשה להארכת המועד להפקדת הערבון.

6.         ביום 22.2.05 ניתנה החלטה בערעור, על ידי כב' השופטת ח. לפין-הראל, אשר החליטה כי נוכח החלטת כב' הרשם חוראני  מיום 6.12.04, לפיה נדחתה ההתנגדות לביצוע שטר בשל אי הפקדת הערבון, הרי שהערעור על החלטה זו, המהווה פסק דין,  הינו לבית משפט המחוזי ולפיכך נמחק הערעור.

בקשת המבקשים לבטל החלטה זו נדחתה ביום 9.3.05 שכן בית משפט קבע כי הוא אינו יושב בערכאת ערעור על עצמו.

7.         לטענת המבקשים, עקב טעות משפטית הם סברו כי הגם שכב' הרשם חוראני  דחה את ההתנגדות עקב אי הפקדת הערבון, לא יהיה בכך כדי לאיין את הערעור שהוגש על ידם על ההחלטה בדבר הפקדת הערבון. 

לטענתם, הם סברו כי במידה והערעור יתקבל, ממילא תבוטל גם ההחלטה הדוחה את ההתנגדות (ההחלטה השניה) ולפיכך, הם לא מצאו לנכון להגיש ערעור על ההחלטה השניה שכן הם המתינו לקבלת תוצאות הערעור.

8.         המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי לא התקיים כל 'טעם מיוחד' שיש בו כדי להצדיק הארכת המועד המבוקשת. כן טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור קלושים. 

דיון

9.         דין הבקשה להתקבל.

            בית המשפט רשאי להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור אם הוכח בפניו קיומו של "טעם מיוחד" לאיחור (ראה תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984).

ההלכה הינה כי 'טעם מיוחד' המצדיק הארכת המועד, הינו טעם חיצוני לבעל הדין, טעם הנעוץ בהתנהגות המבקש עצמו, אינו מהווה, בדרך כלל, טעם מיוחד.