החלטה בתיק בשא 436/08

מסגרת הדיון

1. הבקשה שבנדון הוגשה ע"י המנהל המיוחד [להלן: "המבקש"], כאשר המשיב מס' 2, הצד הרלוונטי לבקשה מסר תגובתו בכתב לבקשה, כשלאחריה גם נתקבלו תשובת המבקש והשלמות בכתב נוספות.

לאחר בחינה ומשנוכחתי, כי דין הבקשה להדחות למעשה על הסף, ללא צורך בחקירת מצהירים, ראיתי להכריע בה כאמור, ללא צורך בקביעת מועד דיון כבקשת המבקש בתשובתו.

2. בבקשתו המקורית, עתר המבקש במסגרת תיק הפש"ר שבכותרת, להורות למשיבים 3-4 להעביר לקופת הפש"ר של החייב, מנשה מזרחי, סך של 260,000$ (להלן: "הסכום"), בתנאים המפורטים בבקשה, סכום שהופקד ביום 08.11.05, על ידי המנוח, אבי ירדני, [שעזבנו הינו המשיב 2], וזאת בסמוך למעצרו על ידי המשיבים 3-4.

3.   בתמצית, ותוך הפניה לפרטי המקרה, המצויים בפירוט רב בבקשה ובתגובת המשיב 2, המבקש סמך ידו בבקשה על שני ראשים, [כשמנוסח הבקשה והפרוט בה ברור כי הנימוק הראשון להלן הוא עיקר];

המבקש טען כי הסכום שבדיון, הינו תוצר של עמלות בלתי חוקיות אותן קיבל המנוח, מאת החייב, על בסיס חוזה בלתי חוקי, במסגרת ניהול בנק בלתי חוקי (להלן: "הבנק"), פרשה בה הורשע החייב על פי הודאתו ב ת"פ 1169/05.

בנוסף, טען המבקש, כי הסכום שהועבר מן החייב למנוח, נכנס לתחולת סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל כהענקה בטלה (להלן: "הפקודה"), זאת אף שלא עתר לביטול הענקה כלשהי בבקשתו, או בבקשה נפרדת.

4.    להוסיף, כי לקוחות הבנק אשר יוצגו על ידי המבקש, בתיק פש"ר זה, הגישו גם בקשה להכריז על עזבון המנוח  (משיב 2 בענייננו) כעל עזבון בפשיטת רגל בתיק פש"ר 357/05.

בפסק דין מיום 31.01.06 נעתר בית משפט זה [כב' השופטת סלע], לבקשת הלקוחות, כאמור,  וציווה כי עזבון המנוח ינוהל כעזבון בפשיטת רגל, כשבהמשך מונה המבקש גם כנאמן בתיק הנ"ל.

כנגד צו ניהול זה הוגשה בר"ע 3587/06 לבית המשפט העליון, כאשר במסגרת ההליך הנ"ל, התחייב המבקש, עד הכרעה בערעור, כאמור, שלא לבצע הליכי מימוש בתיק הפש"ר כנגד העזבון, שכאמור הסכום שבדיון מהווה חלק ממנו.

5.   המשיב 2, בתגובתו העיקרית, ולאחר ששטח בפרוט את השתלשלות הארועים לגופם, טען כחלק מטענותיו המקדמיות, כי למבקש אין כל סמכות במסגרת תפקידו כמנהל מיוחד, בהתאם לסעיף 18ג לפקודה, לממש נכסים וכי סמכותו במסגרת זו מוגבלת לניהול חקירות בלבד. כמו כן, העלה המשיב 2 טענות הן ביחס לתחולתו של סעיף 96 לפקודה, [וזאת טרם שהוכרז החייב כפושט רגל], והן ביחס לבקשה להשבת כספי העמלות "הבלתי חוקיות", שמשמעו למעשה ביצוע פסק דין שטרם ניתן בנוגע לקביעת חבותו של עזבון המנוח כלפי החייב, ושאלת ביטול חוזה בלתי חוקי ותוצאותיו.

      עוד טען המשיב 2 בכתב תגובתו, לגוף הטענות, לרבות בזיקה למהותם של כספי העמלות, נטל ההוכחה לגביהם, תוך פרוט באשר למהותן, היקפן ועוד, לרבות וככל שהנושא רלוונטי לדיון במסגרת סע' 96 לפקודה או לבירור טענת החוזה "הבלתי חוקי".

6.   ביום 14.05.08, ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בבר"ע 3587/06 האמורה [להלן: "פסק הדין"], במסגרתו ביטל בית המשפט העליון את צו הניהול בפש"ר של עזבון המנוח, תוך שנקבע בו כי במישור היחסים בין הנושים בתיק, שהינם המפקידים בבנק, לבין עיזבון  המנוח, התעוררו שאלות באשר לעצם קיומו של חוב של המנוח כלפיהם המצדיקות ניהול ההליך כהליך אזרחי רגיל אגב נשיאה בנטלי ההוכחה הרגילים. 

7.   בהמשך לפסק הדין, עתר המבקש ביום 16.06.08, ליתן צו איסור דיספוזיציה בקשר לסכום הנ"ל, המופקד בידי המשיבים 3-4, זאת עד להכרעה בבקשה שבפנינו.

לאחר שהצעתי לגבוש הסדר דיוני [לפיו יפנו הצדדים להליך אזרחי נפרד, על מנת לברר ולהכריע באשר לגורל הכסף שבדיון, כאשר עד להחלטות אחרות במסגרתו יוותר הכסף מופקד] נדחתה, נדרשת ההכרעה בבקשה שבפני.

8.   עוד לציין, כי ב"כ הכנ"ר לא ראה למסור עמדתו לבקשה, על אף החלטות בנדון, כשהאמור גם מחזק באופן חלקי בנסיבות דנן את המסקנה שתפורט ולפיה המסגרת הדיונית שבפני, אינה המקום לבירור המחלוקת שביסוד הבקשה שבפני.

דיון והכרעה

9.   אקדים, כי ספק בעיני האם מלכתחילה ההליך שבפני צריך היה להתנהל על ידי המנהל המיוחד של החייב, כשלמעשה הצד הטבעי לניהול ההליך כלפי עזבון המנוח הינם המפקידים עצמם.

הדברים יפים, על אחת כמה וכמה, שעה ההנחה שעמדה בבסיס הבקשה המקורית, לפיה, המבקש [המנהל המיוחד] משמש גם כנאמן בתיק הפש"ר המנוהל כנגד עזבון המנוח [אם כי האבחנה בתפקידים עדין ברורה], אינה יפה עוד, בהמשך להכרעות פסק הדין.