החלטה בתיק בשא 434/08

1.      לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (סגנית הנשיא השופטת  ח. שגיא; ב.ל. 4578/07).

2.       הרקע לבקשה:

2.1.   המשיב נפגע בתאונת עבודה בשנת 1996.

2.2.   דרגת נכותו היציבה של המשיב נקבעה לראשונה בהחלטת הועדה הרפואית לעררים (להלן: " הוועדה") בשנת 1998, אשר לא הפעילה את תקנה 15 ל תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: " תקנה 15").

2.3.   המשיב ערער על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי, ועניינו הוחזר לוועדה ארבע פעמים, בפסקי דין שהורו לוועדה להתייחס לתקנה 15.

2.4.   על החלטתה האחרונה של הוועדה ערער המשיב לבית הדין האזורי, והשאלה שעמדה להכרעת בית הדין האזורי היתה זו: האם חלה על עניינו של המשיב תקנה 15 בנוסחה המקורי, או בנוסחה של תקנה 15 לאחר התיקון מיום 1.4.00?

2.5.   בית הדין האזורי קבע בפסק דינו מיום 5.2.08, כי על המערער חלה תקנה 15 בנוסחה המקורי, שכן דרגת הנכות היציבה של המשיב נקבעה עוד בשנת 1998. על כן נקבע כי יש להחזיר את עניינו של המשיב לוועדה פעם נוספת, על מנת שתתחשב במקצועו של המשיב (מבלטן) בקביעת זכאותו להחלת תקנה 15.

2.6.   פסק הדין מושא הבקשה הומצא למבקש (להלן: " המוסד") ביום 10.2.08.

2.7.   ביום 9.3.08 הגיש המוסד ערעור על פסק הדין.

2.8.   ביום 24.3.08 הגיש המשיב בקשה למחיקת הערעור על הסף, שכן היה על המוסד להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין. בהחלטת בית דין זה מיום 25.6.08 התקבלה בקשת המשיב,  וערעור המוסד נמחק על הסף.

2.9.   ביום 7.7.08 הגיש המוסד בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין.

3.       נימוקי הבקשה להארכת מועד, העולים מהבקשה ומתשובת המוסד לתגובת המשיב:

3.1.   המוסד הגיש בטעות ערעור על פסק הדין, במקום להגיש בקשת רשות ערעור. מדובר בטעות פרוצדוראלית שנעשתה בתום לב.

3.2.   פסק הדין עוסק בשאלה עקרונית,  ומדובר במחלוקת אמיתית שיש לבררה.

3.3.   טענות המוסד הן כנגד הפרשנות שנתן בית הדין קמא להוראות החוק, ולא כנגד פעולות הוועדה, ולכן הגשת ערעור במקום בקשת רשות ערעור היתה בגדר טעות סבירה.

3.4.   לא היה צורך להגיש תצהיר בתמיכה לבקשה, שכן עובדות הבקשה עולות מכתבי בית הדין.

3.5.   אין לחייב את המוסד בתשלום הוצאות בגין בקשה זו, שכן המשיב זכה בתשלום הוצאות במסגרת ההחלטה על מחיקת הערעור על הסף.

4.       המשיב התנגד לבקשה, מנימוקים אלה:

4.1.   טעות משפטית אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, בייחוד כאשר מדובר בגוף סטטוטורי גדול כדוגמת המוסד.