החלטה בתיק בשא 4269/04

1.         זו החלטה בבקשת המבקשים לביטול פסק דין שניתן נגדם בהעדר הגנה ביום 20.5.02, וכן להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין.

2.         בטרם תידון הבקשה לגופה אבהיר מספר הבהרות בשל טעות שנפלה במספרי שתי הבקשות שהוגשו ע"י המבקשים.

3.         בקשתם הראשונה של המבקשים לביטול פסק דין הוגשה ביום 18.1.04 במסגרת בש"א 1307/04 (להלן: " הבקשה הראשונה").

            המשיב הגיש תגובתו לבקשה, והמבקשים הגישו תשובה לתגובה.

            ביום 11.7.04 התקיים דיון ראשון בבקשה הראשונה, במהלכו הסכים ב"כ המבקשים כי הבקשה תמחק שכן  הבקשה הוגשה באיחור מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד להגשתה.

לפיכך, הבקשה הראשונה נמחקה.

4.         ביום 8.8.04 הגישו המבקשים את הבקשה דנן לביטול פסק הדין וכן בקשה להארכת המועד להגשתה (יצויין כי שתי הבקשות הוגשו במסגרת אותה הבש"א).

            בהחלטת כב' הרשמת קויפמן מיום 10.8.05 נקבע כי לבקשה לא צורפו תצהירים בניגוד לאמור בה  ולפיכך הגישו המבקשים תצהיריהם בתמיכה לבקשה בשלב מאוחר יותר.

            המשיב הגיש תגובתו לבקשה והמבקשים הגישו תשובתם לתגובה.

5.         ביום 30.1.05 התקיים דיון ראשון בבקשה, ואולם, מאחר שב"כ המבקשים ביקש לחקור את השליח  מטעם המשיב, וזה לא התייצב לדיון,  נקבע מועד נוסף לדיון לצורך חקירתו של השליח כאמור.

            (יצויין כי באופן שגוי ציינו הצדדים בסיכומיהם את מספר הבקשה הראשונה שנמחקה וגם פרוטוקול הדיונים בבקשה דנן נשא את מספר הבקשה הראשונה ולא את מספר הבקשה דנן).

ואולם למען הסר ספק, החלטה זו היא בבש"א 4269/04.

            ביום 10.5.05 התקיים דיון נוסף בבקשה, השליח מטעם המשיב נחקר ואילו המשיב ויתר על חקירתם של המבקשים.

6.         הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

            יש לציין כי סיכומי הצדדים הובאו לפניי רק לאחרונה, שכן התיק שוחזר ולפיכך ניתנת החלטתי במועד זה בלבד.

            להלן טענות המבקשים .

7.         לטענת המבקשים, אישור מסירת כתב התביעה כפי שנמסר למבקשים איננו עונה על דרישת תקנה 489 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 , לפעול בשקידה סבירה למסירת כתב התביעה, טוענים המבקשים כי גם אם הנמען מסרב לקבל את כתבי הטענות אזי על השליח להדביק את כתבי הטענות על דלת החיצונית ולא להשאיר את המעטפה ליד הדלת כפי שנטען ע"י השליח.

עוד טוענים המבקשים כי השליח לא אימת את דבר ההמצאה בתצהירו, וכי על בית המשפט לחקור את השליח בדבר פעולותיו.

8.         לטענת המבקשים הידיעה על מתן פסק הדין  כאשר הומצא למבקשים לאחר נקיטת הליכי הוצל"פ, איננה יכולה לשמש כתחליף לדרכי ההמצאה הקבועות בתקנות סד"א.