החלטה בתיק בשא 410/06

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (בל 3370/01).

2.      העובדות הרלבנטיות להכרעה בבקשה הן:

2.1.   המבקשת הגישה תביעה להכיר בתסמונת התעלה הקרפלית ביד ימין כתאונת עבודה על פי עקרון המיקרוטראומה ו/או מחלת מקצוע.

2.2.   בהחלטה מיום 20.10.2002 מונה דר' פעילן כמומחה יועץ רפואי בהליך.

2.3.   בהחלטה מיום 9.4.2003 נדחתה בקשת המבקשת למנות מומחה רפואי אחר לדר' פעילן או למנות מומחה נוסף, ובית הדין הורה על הגשת סיכומי טענות מטעם הצדדים.

2.4.   בפסק דין מיום 9.7.2003 נדחתה תביעתה של המבקשת בשל אי הגשת סיכומי טענות (להלן - פסק הדין הראשון).

2.5.   המבקשת ערערה על פסק הדין הראשון (עב"ל 1046/04). ביום 18.4.2004 ניתן על ידי בית דין זה תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, לפיה התיק יוחזר לבית הדין קמא על מנת שהמבקשת תוכל להגיש חומר רפואי, להציג בעקבותיו שאלות הבהרה ליועץ הרפואי המומחה מטעם בית הדין קמא, דר' פעילן, ואף להשלים טענותיה בסיכומים.

2.6.   בהחלטה מיום 27.12.2004 דחה בית הדין קמא את בקשתה של המבקשת להעביר למומחה היועץ הרפואי מאמר כשאלת הבהרה, והורה על הגשת סיכומי טענות הצדדים.

2.7.   בפסק דין מיום 13.11.2005 נדחתה התביעה, על יסוד חוות דעתו של המומחה הרפואי דר' פעילן, אשר קבע כי בנסיבות המקרה מדובר בתהליך תחלואתי בלבד (להלן - פסק הדין השני).

2.8.   ביום 21.12.2005 נעשה ניסיון להגשת ערעור על פסק הדין השני, אולם הערעור לא נתקבל לרישום עקב איחור בהגשתו. במכתב המזכירות מיום 2.1.2006 הודע למבקשת על אי קבלת הערעור לרישום ועל זכותה להגיש בקשה להארכת מועד.

2.9.   ביום 9.4.2006 פנתה המבקשת לבית הדין, בבקשה לקבל מידע על בקשה להארכת מועד שהוגשה ביום 18.1.2006. במכתב המזכירות מיום 4.5.2006 הודע למבקשת כי לא נתקבלה כל בקשה להארכת מועד בבית הדין.

2.10.                    ביום  22.5.2006 שלחה המבקשת, לדבריה "בשנית", את הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור. בבקשה נטען כי בשל היות המבקשת מטופלת באב חולה שעבר משבר נקלעה למצוקת זמן.

3.      המשיב התנגד לבקשה להארכת מועד וטען כי פסק הדין ניתן ביום 13.11.2005 והמבקשת פנתה לבית הדין רק ביום 22.5.2006, ולכן מדובר באיחור בן חמישה חודשים. עוד נטען כי המבקשת לא פירטה את הטענה בדבר היותה מטופלת באב חולה, ולא הגישה מסמכים בנוגע לטענה זו. עוד נטען כי סיכויי הערעור קלושים, לנוכח חוות דעתו החד משמעית של המומחה הרפואי, אשר שלל קשר סיבתי בין מחלתה של המבקשת לבין עבודתה.

4.      בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור " מטעמים מיוחדים שיירשמו".

5.      לאחר עיון בבקשה, בתגובה, ובכל החומר שבתיק הבקשה ובתיק בית הדין האזורי, אני קובעת כי דין הבקשה להתקבל, מנימוקים שיפורטו להלן.

6.      כעולה מהעובדות המתוארות לעיל, המבקשת לא הזניחה את הגשת הערעור, ולמעשה ניסתה להגיש ערעור כבר בחודש דצמבר 2005, כאשר מידת האיחור היתה בת שלושה ימים בלבד (המועד האחרון להגשת ערעור היה יום 18.12. והערעור התקבל בדואר ביום 21.12). כמו כן, לא נסתרה טענת המבקשת כי שלחה בקשה להארכת מועד בחודש ינואר 2006, ויתכן שבשל תקלה בקשה זו לא נתקבלה בבית הדין. יש לציין, כי בחודש אפריל 2006, משלא נתקבלה החלטה בבקשה להארכת מועד, שבה המבקשת ופנתה לבית הדין. בנסיבות אלה, נראה לי שיש לראות את המבקשת כמי שפעלה להגשת הערעור החל ממועד סמוך למועד האחרון להגשת הערעור, ולא כמי שהשהתה את הטיפול בערעור למשך תקופה העולה על חמישה חודשים.

7.      זאת ועוד. בהתאם להסכמת הצדדים בערעור על פסק הדין הראשון, ניתנה למבקשת הזדמנות להציג חומר רפואי ושאלות הבהרה נוספות למומחה הרפואי, אולם אפשרות זו למעשה לא מומשה. בנסיבות אלה, נראה לי שמן הראוי שערכאת הערעור תבחן את טענותיה של המבקשת בנוגע לחוות דעתו של המומחה הרפואי.

8.      כללו של דבר: לנוכח העובדה כי המבקשת פעלה להגשת הערעור בסמוך לאחר מתן פסק הדין, ולנוכח העובדה כי מדובר בהליך למימוש זכויות סוציאליות, אני סבורה כי במקרה הנדון הכף נוטה לאפשר למבקשת למצות את הליכי הערעור על פסק הדין, ולכן יש מקום להאריך את המועד להגשת ערעור.

9.      המזכירות תרשום את הודעת הערעור המצויה בתיק הבקשה להארכת מועד, והמבקשת תמציא חמישה עותקים נוספים מהודעת הערעור בתוך 10 ימים מהמועד בו תומצא לה החלטה זו.