החלטה בתיק בשא 4060/07

1. מהות הבקשה :

בפניי בקשה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה.

2. העובדות :

2.1 בתאריך 16.01.03 התובע, יליד 1978, נפגע בתאונת דרכים.

2.2 בתאריך 25.12.03 הגיש התובע תביעה לבימ"ש השלום בבאר שבע.

2.3 בתאריך 16.06.04 בימ"ש קמא (כבוד השופטת נחמה נצר)  מינה מומחה בתחום האורטופדיה, ד"ר לידור קובי.

2.4 בתאריך 14.10.04 הגיש המומחה מטעם ביהמ"ש את חוות דעתו לביהמ"ש. המומחה העריך את נכותו הצמיתה של התובע בתחום האורטופדיה בגין התאונה הנדונה בשיעור 55%.

2.5 לאור חוות דעת המומחה הרפואי, הגיש ב"כ התובע בקשה להורות על תיקון כתב התביעה  ועל העברת הדיון לבימ"ש מחוזי.

2.6 בתאריך 23.02.05 התיר בימ"ש קמא לתובע לתקן את כתב תביעתו באמצעות הגדלת סכום התביעה ולהעביר הדיון לבימ"ש זה.

2.7 עובר לבקשה הנוכחית, עתר התובע בעבר למינוי מומחים רפואיים, וביניהם גם למומחה בתחום הפסיכאטרי (ראה בש"א 3724/05). בתאריך 3.04.06 הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה דיונית לפיה יוצגו שאלות הבהרה למומחה האורטופדי המוסכם, שיבחן האם יש מקום למנות מומחה נוירולוג.

3. להלן עיקרי טענות ב"כ המשיבות :

-          אין בחומר הרפואי ראשית ראיה למינוי מומחים בתחום הפסיכיאטרי.

-          התובע לא יכול לעתור היום לבימ"ש זה למינוי המומחה בתחום הפסיכיאטרי.  התובע עתר למינוי המומחים בבימ"ש קמא, אולם בימ"ש קמא מינה מומחה בתחום האורטופדי בלבד, ובכך למעשה קבע כי לא קיימת ראשית ראיה למינוי מומחים רפואיים נוספים. התובע לא הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו.

-          אין קשר סיבתי בין הבעיה הנפשית לתאונה, מהטעם של העדר רצף טיפולים.

4.דיון והכרעה :

4.1יש לדחות את טענת ב"כ המשיבות לפיה החלטת בימ"ש קמא מהווה החלטה חלוטה. שכן 

בימ"ש קמא התיר לתובע לתקן את כתב התביעה וקבע מפורשות, כי החלטתו אינה מהווה מעשה בית דין "באתי לכלל מסקנה כי אין זה צודק ואף בלתי ראוי למנוע מהתובע לנסות ולהוכיח כי היקף נזקיו בעקבות תאונת הדרכים מיום  16.01.03 אכן עולה על סכום התביעה הנתון לסמכותו העניינית של ביהמ"ש השלום, ולו מתוך כך ששיעור נכותו הרפואית של התובע בתחום האורטופדי בלבד, הועמדה על 55% וטרם נתבררה לגופא עתירתו של התובע למנות לו מומחים רפואיים בתחומים נוספים, לנוכח הפגיעות הרב מערכתיות אשר הוסבו לו במהלך ועקב התאונה הנזכרת" (ההדגשות שלי - י.ט.) (ראה החלטה מיום 23.02.05).

4.2 על פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986, אין עומדת לנפגע בתאונת דרכים האפשרות להוכיח את טענותיו בעניין שברפואה על ידי הבאת ראיות מטעמו. הדרך העומדת לפניו היא לבקש מינוי מומחה או מומחים רפואיים.

"דחיית בקשתו למינוי כזה יש בה, על כן, כדי לסגור בפניו את הדרך להוכיח שנותר עם מום או נכות כתוצאה מהתאונה, או כל עניין אחר רפואי. בנסיבות אלה, אין מקום לדחות בקשה למינוי מומחים רפואיים, כשקיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה.