החלטה בתיק בשא 4032/04

הבנק הגיש נגד הנתבעים תביעה בגין יתרת חוב בחשבונות שתי המבקשות הראשונות. הנתבעים 3 עד 5 ערבים לחובות המבקשות 1 ו-2 ובעלי עניין בהן.

הוטלו עיקולים זמנים  טרם הדיון בבקשה,  ובפני הוגשה בקשת רשות להתגונן.

בבקשה מעלה המצהיר, המבקש מס' 3, מספר טענות:

1. סכום החוב הגבוה הינו תוצאה של הסכמת הבנק לתת למבקשות מסגרות אשראי בגובה האשראי שניתן בפועל. הבנק העמיד את האשראי אך חייב את את המבקשות בריבית בגין חריגה מאשראי בניגוד למוסכם.
2. לאחר פרוץ האינתפאדה וקשיים בעבודת מפעל המבקשות שבעטרות, החלו לחזור שיקים של לקוחות, ואז מנהל חדש שמונה לבנק התחיל להחזיר שיקים ללא התראה מוקדמת, דבר שהפך את החשבונות למוגבלים.
3. המבקשים הגיעו להסדר עקרוני עם הבנק, במטרה להציל את העסק ואת ההשקעות בו לפיו המבקש יזרים לחשבון 500,000 ש"ח;ששת כלי הרכב של החברות ימסרו למשקיע בשם רוני עבור 300,000 ש"ח. הבנק יפעל נגד מושכי השיקים שחזרו והמבקשים יפקידו לחשבון תשלומים בני 10,000 ש"ח לחודש. ההסדר התבסס על כך שאותו רוני שהסכים לקנות את כלי הרכב קנה את הזכות להפעיל את המפעל תמורת 20,000 ש"ח לחודש ל-4 שנים.

המבקש טוען כי ימים ספורים לאחר שאשתו העבירה לבנק 500,000 ש"ח, החל הבנק לנקוט בהליכים משפטיים, מו"מ עם עוה"ד לא עלה יפה, והבנק מכר את כלי הרכב בלשכת ההוצל"פ. כך סוכלה העסקה עם רוני.

4.         קיזוז. המבקשים מעמידים את נזקיהם בגין פעילות הבנק על הסך 960,000 ש"ח שהיו זכאים לקבל מאותו רוני ו-800,000 ש"ח שהשקיעו במפעל. הסכום עולה בהרבה על סכום החוב.

לאחר שהמצהיר נחקר בחקירה נגדית וחוזרת בפניי והוגשו סיכומי הצדדים אני מוצאת שיש לתת למבקשים רשות להתגונן, בחלק מטענותיהם.

1. הטענה העיקרית היא הפסקת מסגרת האשראי הנדיבה ללא התראה מוקדמת. על חלקה הראשון של הטענה אין מחלוקת - המשיב אפשר למבקשת להגיע ליתרות חובה גבוהות מאוד כמעט 2 מיליון ש"ח. אולם טענה זו מתבססת גם על כך שהמבקש לא קבל כל הודעה מוקדמת. טענה זו התבדתה בחקירה נגדית לאחר שהמבקש הודה כי קיבל התראות על הגבלת החשבון וכי שני החשבונות לא הוגבלו באותו זמן ( פרוטוקול עמ' 3 שורות 3 - 8) טענה זו סותרת את הטענה בתצהיר לפיה המנהל החדש שהגיע לסניף הרס את החברות והמפעל "שכן בהחזרת השיקים הוא הפסיק בבת אחת את הפעילות העיסקית של החברות  אשר הפכו למוגבלות" ( סעיף 12 לתצהיר) וכן "לא יתכן שהאשראי שניתן לחברות יבוטל "מהיום להיום" בלא כל התראה או דרישה מוקדמת" ( סעיף 13 לתצהיר). על כן אני דוחה את הטענה להעדר הודעה מוקדמת, ולהתנהגות שלא כדין של הבנק בהגבלת החשבון ובביטול מסגרת האשראי.

2. הטענה לגבי שעורי הריבית שחוייב בהן החשבון נטענה באופן כללי, גם לאחר שהמבקשים קבלו מהבנק מסמכים לא תקנו את הבקשה ולא הגישו חוות דעת. ממילא לא יכול היה המומחה להוסיף תשתית עובדתית שלא הונחה בבקשה ובתצהיר - מהו שיעור הריבית שהוסכם? המבקש טוען שהוסכם כי הבנק יאשר מסגרת אשראי לפי יתרות החובה בפועל, ונראה כי כך היה תקופה ארוכה, אך לא ניתן לקבל טענה לגבי חיובי ריבית בניגוד למוסכם, אם אין מי שיטען מה הוסכם. בנוסף התנהלות החשבון שנים כה רבות ואישור המבקש בחקירתו כי קבל את דפי החשבון ומסמכי הבנק והעבירן לרואה החשבון מעידים על העלאת הטענה בדיעבד, כאשר לא היתה טענה אמיתית כזו בפועל. הטענה נדחית בשל אי פירוט מינימלי כנדרש.

3. הטענה המתקבלת הינה חוסר תום לב בניהול מו"מ להסדר החוב, לאחר הגבלת החשבונות על ידי הבנק וביחד אתה טענת קיזוז ונזקים בסכום העולה על סכום התביעה.

טענה זו, הכוללת בחובה גם הודאה ברוב סכום החוב, מבוססת ומפורטת כדבעי. כזכור טענו המבקשות כי במטרה לצמצם את הנזקים הציעו לבנק הסדר שהבנק הסכים לו. המבקש פירט את ההסדר ( בתצהירו סעיפים 15 עד 18), קיום ההסדר אומת במכתב המבקש לב"כ המשיב ( מש/1) ובעיקר - המבקש חיזק את טענותיו בחקירתו הנגדית ( עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 9 ואילך) ובחקירה החוזרת ( שם עמ' 4) המבקש הוסיף פרטים, והגנתו לא קרסה, ובנוסף לא נסתרה הטענה כי המבקשים פעלו על פי ההסכם, העבירו לבנק 500,000 ש"ח ממקור חיצוני וסכומים נוספים והתחייבו לפרוע את החוב ולהביא קונה למכוניות.

יצויין כי בכתב התביעה שהוגש בחודש ספטמבר 2003, כאשר אי ההסכמה לגבי ההסדר נתגלעה במאי 2003, לא נזכרה במאומה תפיסת הרכבים או מכירתם, צורפו מכתבי התראה ממרץ 2003 ולא צויין כי נעשה מו"מ לאחר מכן. בדפי החשבון החלקיים מאד שצורפו ניכר רק תשלום אחד בסך 101,645 ש"ח  אשר אין לו הסבר. כאמור לא נשללה הטענה שהיתה הסכמה מפורטת  עם הבנק שעלתה על שרטון שלא כדין.

לגבי סכומי הקיזוז, אמנם הם הועלו באופן כללי וללא מסמכים, אך אין עלי חובה בשלב זה לקבוע אמינות הטענה. סכום ההשקעה בעטרות נראה סביר, והטענה כי מר רוני התחייב לשלם עבור המפעל 20,000 ש"ח לחודש במשך 4 שנים, לא נסתרה ומתאמתת בהתחייבות המבקשים ל-40 תשלומים בסך 10,000 ש"ח.

הסיכום הוא שנדחות טענות המבקשים בעניין סכומי הריבית ואי קבלת הודעה מוקדמת על ביטול מסגרת האשראי, ומתקבלת לכאורה טענת קיזוז הנזקים של המבקשים בגין חזרת הבנק מההסכמות שהיו לו עם המבקשים,  ושהמבקשים החלו לפעול על פיהן

בנסיבות מקרה זה איני עושה תנאי להפקדה, רק מאחר והמבקשים לא הציגו אסמכתאות לסכום ההשקעות או להסכם עם רוני, הן מאחר ואין עליהם חובה להראות כיצד יוכיחו טענתם, והן מאחר ולאור סכום החוב וסגירת החברות , מובן לי כי מתן תנאי הפקדה משמעותו דחיית הבקשה.

הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד יקבעו לפי התוצאות בפסק הדין, שכן אם תוכח הטענה היחידה בגינה ניתנה רשות להתגונן, אפשר שיהיה בה כדי לדחות את מלוא התביעה.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.