החלטה בתיק בשא 3968/06

1.      בקשה לתיקון כתב תביעה והוספת נתבע נוסף - סגן מהנדס העיר בעת הרלוונטית - מר סמי בוזגלו, זאת על בסיס הבטחה מיום 6.4.94 שניתנה לטענת המבקשת על ידי הנ"ל, אשר צורפה על ידי התובעת כנספח ז' לתביעתה.

2.      הנתבעת מתנגדת לבקשה, זאת הן בשל טענה פרוצדורלית לפיה לא נתמכה הבקשה בתצהיר כנדרש והן בשל טענה מהותית, לפיה אף אם מקים נספח ז' עילת תביעה, דבר המוכחש, הרי שחלפה תקופת ההתיישנות כנגדו עוד לפני קרוב ל - 6 שנים ועל כן תיקון כאמור עתה, יש בו משום פגיעה ביכולת ההגנה של הנתבע 2.

3.      להשלמת התמונה יצויין, כי כתב התביעה הוגש עוד ביום 13.9.01, המסמך הנדון היה ידוע כאמור כבר באותו מועד, וכן הוגשו בתיק זה לפני למעלה משלש שנים סיכומים בשאלות משפטיות אשר התבססו על האינפורמציה האמורה,  ובעקבותיהם ניתנה עוד ביום 10.3.04 החלטת עמיתתי כב' השופטת בהט בעניין.

4.      אין ספק כי בית המשפט רשאי בכל עת להתיר לכל אחד מבעלי הדין לתקן כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים לו צודקים, וזאת על מנת שניתן יהיה להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים. זוהי לשון תקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984, וזו גם ההלכה המקובלת. אדרבא, קיימת בעניין זה פסיקה עקבית המלמדת, כי הגישה לתיקון כתבי טענות היא ליברלית ויש להעתר לבקשות מסוג זה, בדרך כלל ברוחב לב. 

5.      יחד עם זאת, כלל ידוע הוא, כי בית המשפט לא יאפשר תיקון כתב תביעה, אם התיקון ימנע מהצד שכנגד הגנה שהיתה קמה לו, לו היתה מוגשת התביעה מחדש (פגיעה שאינה ניתנת לפיצוי בתשלום הוצאות). דוגמא קלאסית לענין זה היא טענת התיישנות, כאשר קבלת הבקשה לתיקון "עוקפת" למעשה את תקופת ההתיישנות, ובכך למעשה נגרם עוול לנתבע, כיוון שעלול להתפס החלק המתוקן, כאילו הוגש עם התביעה המקורית, לפני חלוף תקופת ההתיישנות.  בנסיבות אלה, לו היתה מוגשת תביעה חדשה נפרדת, ולנתבע היתה עומדת טענת הגנה כאמור, לא יעתר בית המשפט לבקשת התיקון (ר' למשל רע"א 1118/06 - סימי הראש נ' מדינת ישראל,  תק-על 2006(3), 33, ופסה"ד המנחה - ע"א 728/79 קירור אג"ש נ' זייד פ"ד לד (4) 126, 131).

6.      יתרה מכך, כתב התביעה  הוגש כאמור עוד לפני למעלה מ - 5 שנים, כשהנתבע הפוטנציאלי והעילה כנגדו שקמה עוד לפני למעלה מ - 12 שנה, היו ידועים לתובעת כבר בעת הגשת התביעה. גם החלטתה של כב' השופטת בהט, לפיה "אין מניעה לכך כי התובע יבקש לצרף את נותן ההבטחה באופן אישי כצד לתביעה", לא זו בלבד שנאמרה, כך נראה, בהערת אגב, אלא ובעיקר, לא נקבעה על ידי כב' השופטת בהט כל עמדה שהיא, באשר לקבלת הבקשה או לדחייתה, זולת ציון האפשרות לעשות כן. יוזכר כי גם אמירה זו ניתנה עוד בחודש מרץ 2004, ומאז חלפו כשנתיים וחצי נוספים, בהם לא נעשה דבר.

7.      טענת ב"כ התובעת, לפיה לא הוגשה הבקשה כל השנים האלה, מתוך סברתה של התובעת כי המגעים בין הצדדים יניבו פשרה זו או אחרת, אינה מקובלת עלי ואין לה להלין בעניין זה אלא על עצמה. כן לא מצאתי ממש בטענה, לפיה החלטת כב' השופטת בהט עצרה כביכול את מירוץ ההתיישנות. לעניין אחרון זה שני פנים: ראשית ההחלטה ניתנה לאחר שחלפה לכאורה תקופת ההתיישנות עצמה ושנית, לא נקבע כל ממצא אופרטיבי שיש בו כדי לבסס טענה בדבר הגעה מאוחרת של המידע לידיעת התובעת, או  הודייה כלשהיא מצידה של הנתבעת.

8.      אכן, על הנתבע עצמו אותו מבקשים לצרף להעלות טענות אלו, ואולם ברור, כי צירופו לכתב התביעה נשוא ענייננו, בשלב זה,  יש בו אך כדי לסרבל את ניהול הדיון, באשר יגרום הוא להסטת הדיון לשאלות משניות, תחת קידומו הענייני, לאחר הזמן הרב בו לא נתבררה התביעה לגופה. ברור גם כי בנסיבות אלה, לא נפגעת כלל התובעת ולא נגרם לה כל עוול שהוא. לתובעת זכות להגשת תביעה נפרדת כנגד הנתבע אותו חפצה היא לצרף עתה, אשר יעלה את טענותיו, בהתאם לשיקול דעתו.

9.      מכל האמור נראה לי כי צירוף בשלב זה של נתבע נוסף, אינו צודק, אין בו כדי להכריע באמת בשאלות השנויות במחלוקת ועלול לגרום סירבול ובעיקר עוול שלא ניתן לפיצוי בהוצאות.

10.  בנסיבות אלה, נדחית הבקשה.  התובעת תשלם הוצאות הנתבעת בסך של 1,200 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק, בלא קשר לתוצאות הדיון.

המזכירות תעביר עותק החלטתי לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ה' בכסלו, תשס"ז (26 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.