החלטה בתיק בשא 377/06

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (עב 2152/04; השפט חיים ארמון).

2.       העובדות הרלבנטיות להכרעה בבקשה הן:

2.1.   כעולה מהכותרת לפסק הדין, בבית הדין קמא יוצג המבקש (להלן - המוסד) על ידי עו"ד דפנה שמואלביץ ועו"ד יעל אייזיק.  עם זאת, בתוכנת מזכירות - נט, ב"כ המוסד  (שהיה נתבע 1 בבית הדין האזורי) נרשם כלשכה המשפטית של המוסד לביטוח לאומי.

2.2.   פסק הדין ניתן 28.3.2006.

2.3.   פסק הדין נשלח על ידי מזכירות בית הדין ללשכה המשפטית של המוסד לביטוח לאומי בנצרת, ונתקבל בלשכה המשפטית ביום 3.4.2006.

2.4.   בקשה להארכת מועד להגשת ערעור הוגשה ביום 9.5.2006.

3.       נימוקי הבקשה הם:

3.1.   עם נטילת באות  כוח המוסד את ייצוג המוסד  בתיק זה, נמסרה לבית הדין קמא כתובת משרדן ככתובת להמצאת כתבי בי - דין למוסד.

3.2.   לב"כ המוסד נודע באקראי על מתן פסק הדין, ונוכח חלוף הזמן פנו למרכז המידע. אז נתברר, כי פסק הדין הומצא לא למשרד ב"כ המוסד אלא ללשכה המשפטית של המוסד לביטוח לאומי בנצרת.

3.3.   לנוכח אי המצאה כדין, טרם החל מניין הימים להגשת הערעור בתיק זה.  אולם,  למען הזהירות, מוגשת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

4.       המשיב התנגד לבקשה מנימוקים אלה:

4.1.   פסק הדין הומצא כדין למוסד עצמו, וזאת על פי תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, החלה בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129(3) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשכ"ט - 1969.

4.2.   המוסד לא הצביע על טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור. בהקשר זה  נטען כי פסק הדין נשלח ללשכה המשפטית, הבקיאה בנהלים ובמועדים להגשת ערעור.

4.3.   עוד לפני יום 8.5.2006 פנה עו"ד מהלשכה המשפטית של המוסד וביקש הסכמת ב"כ המשיב להארכת מועד, ובקשה זו סורבה.  מכאן, כי המוסד היה מודע לפסק הדין.

5.      בתשובה לטענות המשיב טען המוסד כי במקרה הנדון אין תחולה לתקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, אלא לתקנה 484, שעניינה המצאה לתאגיד, ולפיכך המצאה כדין למוסד היא המצאה למשרדו של מנהל המוסד בירושלים.

6.      בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור " מטעמים מיוחדים שיירשמו". במקרה הנדון, הוכיח המבקש כי התקיימו טעמים מיוחדים להארכת מועד, כמפורט להלן.

7.       הבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת ערעור:

7.1.   כאמור, פסק הדין הומצא ללשכה המשפטית של המוסד בנצרת ביום 3.4.2006. אם מועד זה ייחשב כמועד המצאת פסק הדין למוסד, המועד האחרון להגשת ערעור (בהתחשב בפגרת הפסח) היה יום 10.5.2006. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 9.5.2006, דהיינו בתוך המועד להגשת ערעור על פסק הדין.

7.2.   לעובדה  כי הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד להגשת ערעור משמעות משני נימוקים: ראשית, הבקשה מעידה על שקידתו של המוסד לטפל בעניינו. שנית, הבקשה מונעת מהצד שכנגד לפתח ציפיות בדבר סופיות ההליכים, בכך שהיא מביאה לידיעתו את כוונת המבקש להגיש ערעור.