החלטה בתיק בשא 362/07

בית הדין הארצי לעבודה

נח רפפורט                                                               המבקש

1.         עוזי פרל                                                        המשיב

2.         נאורם לפיתוח ובניה בע"מ                          המשיבה הפורמלית

בפני: השופט שמואל צור, השופטת ורדה וירט-ליבנה, השופטת לאה גליקסמן

          נציג עובדים מר אבישי ספיר,                       נציג מעבידים מר זאב אבלס

ה ח ל ט ה

השופט שמואל צור

1.         המשיבה הפורמלית היא חברה קבלנית (להלן- החברה) אשר עסקה בזמנים רלבנטיים לתביעה בפרוייקטים לבניה. בעלי המניות והמנהלים בחברה היו המבקש ואביו של המשיב. המשיב עבד בחברה החל מחודש יולי 1979 ועד לפיטוריו ביום 1.3.03.

2.         בבית הדין האזורי בירושלים התבררה תביעה שהגיש המשיב נגד החברה לתשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורים וסכומים נוספים בגין תקופת עבודתו בחברה וסיומה. בית הדין האזורי (השופט אייל אברהמי; עב 1205/04) קיבל את תביעת המשיב וחייב את החברה לשלם לו פיצויי פיטורים (32,532 ש"ח), יתרת שכר עבודה (68,892 ש"ח), תמורת הודעה מוקדמת (4,401 ש"ח), החזר הוצאות (6,246 ש"ח) והוצאות משפט (1,500 ש"ח). כן קבע בית הדין כי אי תשלום הסכום הפסוק לאחר 30 יום, יביא לחיוב החברה בפיצויי הלנה בשיעור מלא.

3.         המבקש הגיש "ערעור נגזר" על פסק הדין ובמקביל, הגיש לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בהחלטה מיום 19.4.07, החליט בית הדין האזורי לעכב את ביצועו של  פסק  הדין בכפוף להפקדת ההפרש שבין הסכום הנפסק (113,571 ש"ח)   לבין   הסכום  שהמשיב  קיבל   על  חשבון  פיצויי   פיטורים (40,205 ש"ח). לאחר מתן ההחלטה פנה המבקש לבית הדין האזורי בבקשה לפטור אותו מהפקדת ערובה. המבקש טען כי ההחלטה אינה ניתנת ליישום, שכן החברה לא פעילה מזה מספר שנים וכן לא ניתן ליצור כל קשר עם אביו של המשיב, בעל המניות ומנהל החברה השני. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 10.5.07, ומכאן הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לנו.       

4.         המבקש טוען כי ביצוע פסק הדין של בית הדין האזורי, משמעותו המשך הליכי הוצאה לפועל לרבות פיצויי ההלנה בשיעור מלא אשר יגרום לו ולחברה נזקים כבדים וכן יסכל את מטרת הערעור. לטענתו, אין לחברה אפשרות לקיים את פסק הדין שכן היא לא פעילה ולא ניתן לגשר בין בעלי המניות ומנהליה. עוד טוען המבקש כי במהלך כל התקופה ממתן פסק הדין ועד להגשת ערעור, פעל המבקש למצוא משקיעים אשר יזרימו הון לחברה, על מנת להעמידה על רגליה אולם ניסיונותיו לא צלחו. מוסיף המבקש וטוען כי סיכוייו להיפרע מן המשיב קלושים, שכן המשיב הצהיר בלשכת ההוצאה לפועל שהוא מובטל ואין לו כל הכנסה.

5.         המשיב מתנגד לבקשה לעיכוב ביצוע וטוען כי המבקש לא הראה כל טעם מיוחד מדוע יש מקום לחרוג מן הכלל שמי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו. לטענתו, הבקשה מתייחסת רק לחלק קטן מהחוב הקיים בהוצאה לפועל - היינו לרכיב פיצויי פיטורים והפרשי הלנה ולפיכך הניסיון לעכב את כלל החיובים שבתיק הינו חסר תום לב. עוד טוען המשיב כי החברה הינה בעלים של מחצית ממניות חברת "אשורם", שהמבקש הוא מנהליה. במסגרת תיק ההוצאה לפועל מונה ב"כ המשיב ככונס נכסים לברור זכויות החברה בחברת אשורם. לטענתו, המבקש נמנע מלמסור מידע כספי על חברת אשורם ובכך מידע על הזכויות הכספיות שיש לחלק בין שתי החברות. בנסיבות אלה, כך טוען המשיב, קיים חשש שהמבקש ישים ידו על כספים המגיעים לחברה מכוח היותה מחזיקה ב-% 50 ממניות חברת אשורם ובכך יביא לסיכול גביית החוב. עוד טוען המשיב כי סיכויי הערעור להתקבל אפסיים, שכן  פסק הדין מבוסס - בעיקרו - על ממצאי מהימנות העדים, עניינים שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם. כן טוען המשיב כי לבית הדין אין כל סמכות עניינית לדון בערעור שעה שבינו לבין המבקש לא התקיימו יחסי עובד ומעביד.

6.         הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו באורח מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימושו. עיכוב ביצוע של פסק דין הוא בבחינת החריג, במיוחד כך שכמדובר בחיוב כספי. עם זה, נקבעו בפסיקה שני תנאים שבהתקיימם יעכב בית הדין את ביצוע פסק הדין אם לאו: האחד הוא סיכויי ההצלחה של המבקש והשני הוא בחינת הנזק שייגרם למבקש כתוצאה מאי עיכוב ביצוע הפסק אל מול הנזק שייגרם למשיב אם יעוכב הביצוע (רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח',לא פורסם, ניתן ביום 19.11.2000). כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי על המבקש, הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע הפסק אלא אם כן יוכח כי המבקש לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור (ע"א 9296/03 עזרא אהרוני - יוסף מנשה ואח', פ"ד נח (2) 301, 305-304).  

7.        במקרה שלפנינו, בית הדין האזורי קבע כי המשיב הועסק אצל החברה ולפיכך הוא זכאי לזכויות שנפסקו לו. בית הדין האזורי פסק למשיב יתרת שכר עבודה, פיצוי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת והחזר הוצאות. בנסיבות העניין אין מקום -  בשלב זה - לשלול מן המשיב את הסכום שנפסק לו. החיוב בתשלומים אלה מבוסס על קביעות עובדתיות המבוססות על התרשמות ישירה מן העדים ומדובר בזכויות סוציאליות המעוגנות במשפט העבודה המגן. סכום ההוצאות שהוטל על המבקש אינו חורג מן הסכומים המקובלים הנפסקים בבתי הדין לעבודה. עם זאת, בהתחשב במצב החברה ובמערכת היחסים בין בעלי מניות בה, כאשר אחד מהם הוא אבי המשיב, ובשים לב שעיקר הערעור נסב על פיצויי ההלנה, צדק בית הדין האזורי בהחלטתו לעכב את ביצוע פסק הדין בכפוף להפקדת הסכום הפסוק.