החלטה בתיק בשא 355/08

1.      לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, בתביעה שהתנהלה על דרך של דיון מהיר (דמ 6578/03; הרשמת מוניקה מרגלית).

2.       הרקע לבקשה:

2.1.   המבקש הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב כנגד המשיב 1 (להלן: " המשיב"), לתשלום שכר עבודה המגיע לו לטענתו מתקופת עבודתו אצל המשיב, בצירוף פיצויי הלנת שכר.

2.2.   תחילה נדונה התביעה בפני הרשם אורגיל. ביום 17.5.05 נתן הרשם פסק דין בהיעדר כתב הגנה ובהיעדר התייצבות המשיב, המחייב את המשיב לשלם למבקש שכר עבודה בצירוף פיצויי הלנת שכר מיום 15.9.03. פסק הדין בוטל על פי החלטת הרשם אורגיל מיום 6.11.05.

2.3.   לאחר פרישת הרשם אורגיל מבית הדין, התיק הועבר לרשמת מרגלית. על פי החלטת הרשמת נוסף נתבע בתיק - המשיב 2 (נדב שמואל).

2.4.   ביום 19.9.07 ניתן פסק דינה של הרשמת, על סמך כתב התביעה והחומר שבתיק, ובהיעדר סיכומים מטעם המשיבים, המחייב את המשיבים לשלם למבקש שכר עבודה בסך של 4,400 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.9.03. פסק הדין הומצא לב"כ המבקש ביום 8.10.07.

2.5.   ככל הנראה בשל טעות נשלח לב"כ המבקש נוסח שגוי של פסק הדין, אשר ממנו הושמטה פיסקה מפסק הדין - הפיסקה המחייבת את המשיבים בתשלום שכר העבודה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

2.6.   ביום 5.3.08 הגישה ב"כ המבקש בקשה להבהיר מהו הנוסח הנכון של פסק הדין.

2.7.   ביום 9.3.08 ניתנה החלטה של רשמת בית הדין האזורי, המבהירה כי הנוסח הנכון של פסק הדין הוא הנוסח הכולל את הפיסקה המחייבת את המשיב בתשלום שכר עבודה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכי בנוסח האחר הושמטה בטעות פיסקה זו. על פי הנתונים במערכת המזכירות - נט, החלטה זו הומצאה לב"כ המבקש ביום 11.3.08 באמצעות הפקס.

2.8.   הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור הוגשה ביום 4.6.08. מבקשת רשות הערעור שצורפה לבקשה עולה כי המבקש מלין כנגד אי חיוב המשיב בפיצויי הלנת שכר.

3.      הנימוקים בבסיס הבקשה הם:

3.1.   בפסק הדין שנשלח למשרדה של ב"כ המבקש היה חסר משפט הסיום בדבר חיוב הנתבעים.

3.2.   כשהתברר למבקש כי בפסק הדין הנכון לא חוייבו הנתבעים בתשלום פיצויי הלנת שכר, בשונה מפסק דינו של הרשם אורגיל, הוא פנה לסיוע המשפטי בבקשה להסדרת ייצוג לשם הגשת בקשת רשות ערעור.

3.3.   ביום 26.5.08 הגיעה הפניית הסיוע המשפטי למשרדה של ב"כ המבקש, ומכאן האיחור בהגשת בקשת רשות הערעור.

3.4.   הדיון בבית הדין האזורי נמשך כארבע שנים בשל התנהלותו הקלוקלת של המשיב.

4.      המשיב התנגד לבקשה, מנימוקים אלה:

4.1.   הבקשה הוגשה באיחור ניכר, בן כשמונה חודשים.

4.2.   הבקשה אינה מעלה טעם מיוחד להארכת מועד.

4.3.   הבקשה אינה מנומקת, אינה נתמכת בתצהיר, ואינה מפרטת את המועדים בהם פעל המבקש לשם הגשת בקשת רשות ערעור.