החלטה בתיק בשא 3537/05

1.         בפני בקשה להאריך למבקש את המועד לגשת ערעור על השומות לשנים 1997, 1998, 1999 ו-2000. 

2.         המבקש הגיש ערעור לביהמ"ש המחוזי בב"ש על השומות הנ"ל ביום 24.7.02 בעמ"ה 543/02.

            את ההתנהלות בנוגע לעמ"ה 543/02, כינה חברי כב' השופט ואגו בהחלטתו מיום  31.1.05 " זילזול בהליך ולא מעבר לכך".   כך התנהל אותו הליך:  

            א .         בישיבה מיום 18.5.03 המבקש התייצב והצהיר, כי יגיש את תצהירי העדות

הראשית עד יום 1.10.03. דהיינו בתוך 4.5 חודשים.

ב .         למרות התקופה הארוכה שניתנה באוקטובר 2003 לבקשת בא כוחו דאז עו"ד חפוטה, הוארך המועד להגשת תצהירי עדות ראשית עד יום 23.10.03.

ג.          ביום 6.12.03 המשיב פנה בכתב לעו"ד חפוטה וביקש את תצהירי העדות הראשית שטרם הוגשו.

ד.         ב- 22.1.04, לבקשת המבקש ובהסכמת המשיב שוב הוארך המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המבקש עד יום 28.2.04. קדם הערעור נקבע ליום 20.5.04.

ה.         ביום 17.5.04, הוגשה בקשה מטעם המשיב למחוק את הערעור מחוסר מעש, הבקשה התקבלה במשרדו של ב"כ המבקש ביום 20.5.04.

            חברי כב' השופט ואגו, הורה להגיב על הבקשה בתוך 14 יום. ההחלטה הומצאה לעו"ד חפוטה ביום 27.5.04. לא הוגשה כל תגובה.

ו.          ביום 27.6.04, מחק כב' השופט ואגו את עמ"ה 543/03 מחוסר מעש וחייב את המבקש בהוצאות של 2,000 ש"ח.  פסק דין זה הומצא למשרדו של עו"ד חפוטה ביום 7.7.04.

ז.          רק ביום 23.12.04 חמישה וחצי חודשים לאחר שפסק דינו של כב' השופט ואגו המוחק את הערעור, הומצא למשרד ב"כ המבקש,  הוגשה בקשה לביטול החלטת בית המשפט מיום 27.6.04.

            הנימוק בבקשה היה: טעות משרדית שגרמה לאי הגשת התצהירים ולאי טיפול בהחלטת המחיקה והתקלה התגלתה רק בעקבות הודעת המבקש לעו"ד חפוטה "כי קיבל פניה מהרשויות בענין".

ח.         כב' השופט ואגו דחה ביום 31.1.05 את הבקשה לביטול פסק הדין וקבע:

" הבקשה שלפני אין בה כדי להביא לביטול המחיקה מחוסר מעש. אין בקשה להארכת מועד להגשתה - ולכאורה הוגש בשיהוי משמעותי. אין תצהיר של המבקש עצמו ללמד מתי ובאילו נסיבות בדיוק הודעה לו החלטת המחיקה. תצהיר ב"כ המבקש אינו מסביר מי-מדוע וכיצד תייק כלאחר יד בתיק שגוי החלטה "דרמטית" ובלתי שיגרתית של מחיקת הליך בחוסר מעש ותוך חיוב בהוצאות. אין הסבר נאות להתעלמות מהתרעות וחלוף המועדים, אין הסבר מדוע המבקש לא גילה ענין ולא דרש אי פעם להיוודע מה מתרחש בדבר ערעורו. התמונה המצטיירת - זילזול בהליך ולא מעבר לכך".