החלטה בתיק בשא 338/05

1.                              בפני בקשה לחייב את המשיבה (המערערת בהליך העיקרי), בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המבקשים (המשיבים בהליך העיקרי) בערעור  שהגישה המשיבה על פסק דינו של בית הדין האזורי.

2.                    העובדות הדרושות להכרעה בבקשה הן:

א.     המשיבה, עובדת זרה, הגישה כנגד המבקשים תביעה לשכר עבודה.

ב.      בית הדין האזורי דחה את תביעתה של המשיבה, בנימוק שהוא מעדיף את עדותה של המערערת 2, גברת בניזרי, כי שילמה למשיבה את שכרה בסוף כל יום שהועסקה, אף שאין לה כיום כל מסמך להוכיח זאת. עוד קבע בית הדין האזורי כי אינו מקבל את גרסתה של המשיבה בדבר היקף עבודתה אצל המבקשים.

ג.       לעניין ההוצאות קבע בית הדין האזורי כך:

"ולשאלת ההוצאות - ראוי היה בנסיבות אלו לפסוק הוצאות המשקפות את ההליך הארוך שקויים בתיק, ובמיוחד לאור העובדה כי התביעה נדחתה כולה. אף על פי כן, בנסיבות העניין, משהתובעת הינה עובדת זרה שעזבה את הארץ, ובנסיבותיו של התיק כולו, אין ביה"ד פוסק הוצאות".

ד.      המשיבה הגישה ערעור על דחיית תביעתה, והמבקשים הגישו ערעור שכנגד, על כך שבית הדין קמא לא פסק הוצאות.

3.                   נימוקי הבקשה הם:

א.     המשיבה לא ציינה את כתובתה בהודעת הערעור. בהתאם לפסיקה, די באי ציון המען בהודעת הערעור כדי לחייב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב בערעור.

ב.      על פי סעיף 1 להודעת הערעור, המשיבה היא עובדת זרה מבולגריה.

ג.       על בית הדין לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין זכותו של בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו. בנסיבות המקרה הנדון, עת מדובר בערעור שנסב כולו על ממצאים עובדתיים של בית הדין קמא, סיכויי הערעור קלושים מאד.

4.                   המשיבה התנגדה לבקשה, מנימוקים אלה:

א.     המבקשים הגישו בקשה דומה בבית הדין האזורי, ובקשתם נדחתה.

ב.      הוגש ערעור שכנגד, ובסיבות אלה מתאזן מערך הסיכויים והסיכונים, לרבות סיכויי השתת הוצאות או הימנעות מהטלתן על ידי מי מהצדדים.

ג.       התקנות המתנות את זכות הגישה לערכאות בשלב הערעור בהפקדת ערובה כספית לא אומצו לתקנות סדר הדין בבית הדין לעבודה, וזאת מתוך מגמה להקל על מערערים אשר בדרך כלל נמנים עם אוכלוסיות חלשות את הגישה להליכי הערעור, ולא לחסום אותה. לפיכך, אין כל בסיס נורמטיבי לבקשה.

ד.      באשר לסיכויי הערעור: הערעור מכוון לא כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין קמא אלא כנגד קביעתו המשפטית, כי עובד חייב להוכיח בדיוק נמרץ כל שעה וכל דקה מזמן עבודתו, גם כשאין היא חורגת מהיקף משרתו הרגילה.

ה.      בהתאם לפסיקה, אין לחייב עובד זר בהפקדת ערובה אלא לעתים נדירות ובהתקיים נסיבות מיוחדות.

5.                  בתשובת המבקשים לתגובת המשיבה נטען כי:

א.     מדובר בערעור סרק.