החלטה בתיק בשא 328/05

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (דמ 1297/04).

2.      העובדות הדרושות להכרעה בבקשה הן כמפורט להלן:

2.1.   פסק הדין נשוא הבקשה ניתן ביום 13.2.2005, והומצא לב"כ המבקש ביום 17.2.2005. לפיכך, המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור היה יום 4.3.2005.

2.2.   המבקש הגיש בקשה לתיקון טעות סופר בפסק הדין ביום 20.2.2005. בקשתו נדחתה בהחלטה מיום 22.2.2005.

2.3.   המבקש ניסה להגיש בקשת רשות ערעור ביום 13.3.2005, אולם בקשתו לא נתקבלה לרישום, עקב האיחור בהגשתה.

2.4.   בקשה להארכת מועד הוגשה ביום 20.3.2005.

3.       נימוקי הבקשה הם:

3.1.   המבקש סבר, לתומו, כי בקשתו לתיקון טעות סופר תתקבל, ותחסוך הגשת בקשת רשות ערעור.

3.2.   מדובר באיחור בן ימים בודדים.

3.3.   לא ייגרם כל נזק למשיבה אם יוארך המועד כמבוקש.

4.       המשיבה התנגדה לבקשה,  מנימוקים אלה:

4.1.   הבקשה אינה נתמכת בתצהיר.

4.2.   המבקש השתהה בהגשת הבקשה להארכת מועד וזו הוגשה רק שבעה ימים לאחר שנודע לו על הטעות.

4.3.   הגשת בקשה לתיקון טעות סופר, כאשר הבקשה נדחתה, אינה מהווה "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. לעניין זה הסתמכה המשיבה על פסק דינו של בית דין זה בעא"ח 1022/04, 57/05, איגוד ערים (וטרינרי) אזור שומרון נ' דר' יורם ולטר (מיום 24.2.2005).

5.       לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, אני קובעת כי במקרה הנדון יש להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור, מנימוקים שיפורטו להלן.

6.      אכן, הצדק עם ב"כ המשיבה כי הגשת בקשה לתיקון טעות סופר אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור. על עניין זה עמד בהרחבה בית הדין הארצי לעבודה בעא"ח 1022/04, 57/05, איגוד ערים (וטרינרי) אזור שומרון נ' דר' יורם ולטר (מיום 24.2.2005).

7.      מכאן, כי ככל שסבר ב"כ המבקש כי ניתן לעכב את הגשת הבקשה עד לאחר מתן החלטה בבקשה לתיקון טעות סופר, או ככל שסבר ב"כ המבקש כי הגשת הבקשה לתיקון טעות סופר תייתר את הדיון בבקשת רשות הערעור, טעה בשיקוליו. 

8.      בעבר, ההלכה היתה כי טעות של בעל דין או של בא כוחו אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. אולם, כפי שנפסק במספר פסקי דין של בית המשפט העליון

"לאחרונה חל ריכוך של ההלכה הנוקשה שנהגה עד כה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות. כך נפסק, כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה מחמת טעות שבדין, וכי מקום שעצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת המועד. כך יהיה, למשל, מקום בו נתן בעל הדין הודעה לבעל הדין האחר ביחס לכוונתו להגיש ערעור או עתירה לדיון נוסף. לעתים, חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה. .. כל מקרה ונסיבותיו".