החלטה בתיק בשא 3235/05

מונחת בפני בקשתו של מפרק "ויליאם את סוהיל- חברה לעבודות חשמל בע"מ" (להלן: "החברה בפרוק"), המופנית כנגד המשיב מס' 2- אשר הינו רו"ח של החברה בפרוק, כמו גם של המשיבה 1. בבקשתו, מבקש המפרק לחייב את המשיב 2, להעביר לרו"ח יעקוב אביטל, שהינו רו"ח מטעם בית המשפט, כל מסמך הנחוץ לו והנוגע להנהלת החשבונות של החברה בפרוק, וזאת בכפוף להחלטה שניתנה בעניין ביום 16.10.05.

בנוסף, מבקש המפרק, כי בית המשפט יורה למשיב 2, להעביר ליידי רו"ח אביטל אף מסמכי הנהלת חשבונות של המשיבה 1, וזאת לשם השלמת חקירתם ובדיקתם של חשדות, הנוגעים להברחת כספים מן החברה בפרוק, אל המשיבה 1.

יצויין, כי קדמה לבקשה זו, החלטה של בית המשפט, המאשרת העסקתו של רו"ח מטעם המפרק. וזאת, נוכח העובדה כי חקירה ראשונית שנערכה על ידי המפרק, בתפקידו כמנהל מיוחד, העלתה חשדות, לפיהן הסבה החברה בפרוק את זכויותיה במספר פרוייקטים בהם עבדה, למשיבה מס' 1. כל זאת, כך לכאורה, שלא כדין ועל חשבון קופת הפירוק.

המפרק, בבקשתו, פירט את ממצאיו הראשוניים של רו"ח אביטל, אשר ביחס אליהם נדרשים מסמכים נוספים, ובכלל זה, אף מסמכים שונים הנוגעים להנהלת החשבונות של המשיבה 1.

המשיבה 1 בתגובתה, אשר הוגשה אף בשמו של המשיב 2, טענה בפתח הדברים, כי הבקשה, ככל שהיא נוגעת למשיבה 1, דינה להידחות על הסף, וזאת בשל היותה כללית, סתמית, ואינה נתמכת בתצהיר.

טענה זו, אין ביכולתי לקבל.

בקשת המפרק, ככל שהיא נוגעת למשיבה 1, אינה כוללת עובדות, אלא חשדות בלבד. חשדות אשר על מנת לבססן או להפריכן, הוגשה הבקשה דידן.

לא זו אף זו- המשיבה 1 בתגובתה, אשר אף היא אינה נתמכת בתצהיר, קושרת עצמה כמי שהעבירה כספים לחברה בפרוק (ראה סעיף 12 לתגובה), ובתמורה למה העבירה כספים אלה- זאת לא אדע!

אף האמור בסעיף 13 לתגובה, יש בו לטעמי כדי לחזק את ממצאיו של רו"ח אביטל. הכיצד זה הוציאה החברה בפירוק חשבונית, ביום 31.12.04, היינו מספר ימים לאחר פרוקה, וזאת בגין שרותי משרד ושימוש בכלי רכב, אותם העניקה כביכול למשיבה 1, לתקופה אשר מושכה לא בואר על ידי המשיבה 1, בתגובתה ונותר סתום.

על כן, גם לו היה צורך בתצהיר, וכזאת איני קובע, הרי שצורך זה התייתר. שכן מטרתו של תצהיר, הינה לבסס את הנטען בבקשה לה הוא מצורף, וביסוס זה, בא לנו מאת המשיבה 1 עצמה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי להחלטה הבאה:

1.         במסגרת הבקשה דידן, מבקש המפרק לעשות שימוש בסמכויות החקירה המוקנות לו מכח סעיף 288 לפקודת החברות (נוסח חדש), תשמ"ג-1983 הקובע :

"288. הסמכות לחקור חשודים בהחזקת נכסי חברה

(א) בית המשפט רשאי בכל עת, לאחר שמינה מפרק זמני או לאחר שנתן צו פירוק, להזמין נושא משרה בחברה או כל אדם הידוע כמחזיק נכסים של החברה או החשוד בכך או הנראה כמי שחייב לה כסף או שהוא יכול, לדעת בית המשפט, למסור מידע בדבר ייזום החברה, ייסודה, מסחרה, עסקיה או נכסיה, ורשאי הוא לחקור אותו באזהרה בכל העניינים האלה, בעל פה או בשאלון שבכתב, לרשום את תשובותיו ולדרוש שיחתום עליהן.

(ב) בית המשפט רשאי  לדרוש מאדם שהוזמן לפי סעיף זה להגיש לו פנקסים שברשותו או בשליטתו בנוגע לחברה; ואולם אם האדם טוען שיש לו עכבון על הפנקסים שהגיש, לא תפגע הגשתם באותו עכבון, ובית המשפט יוכל בפירוק להכריע בכל שאלה הנוגעת לעכבון.

 (ג) מי שהוזמן לפי סעיף זה והוצע לו סכום סביר לכיסוי הוצאותיו, אך סירב לבוא לפני בית המשפט בזמן שנקבע, ולא היתה לפני בית המשפט בישיבתו כל הודעה המניחה דעתו על סיבה כדין שמנעה אותו מלבוא, רשאי בית המשפט לצוות שייעצר ויובא לפניו לחקירה."

2.         על תכליתו של סעיף 288 לפקודה, עמד כבוד השופט אור בע"א 2907/90 אריאל מיכלמן נ' שלמה זיו, פ"ד מו(4) 725, בעמ' 728:

"ההליך של פירוק חברה, כשהוא מתנהל ע"י בית המשפט, כמוהו ככל הליך שיפוטי, ואם אין הוראת דין הקובעת אחרת, חל על הליך זה הכלל כאמור. לכך יש להוסיף, שבהליכי פירוק יש חשיבות לאיסוף ולגילוי של כל אינפורמציה כדי לאפשר גילוי ומימוש נכסים של החברה שבפירוק.... מטרת החקירה לפי סעיף 288 היא לאפשר למפרקים, אשר לעיתים קרובות מצויים בנחיתות אינפורמטיבית, לברר אם יש יסוד להגשת תביעות אלו או אחרות. אכן דרך מקובלת היא, שבית המשפט מעביר את ביצוע החקירה לפי סעיף 288 לפקודה למפרק, ומתפקידו של האחרון לברר ולגייס את כל האינפורמציה האפשרית בחקירה כזו."

3.         ההלכה המחייבת, בכל הנוגע לחקירות וגילוי מסמכים למפרק, נקבעה בע"א 1121/96 עו"ד יורם ל. כהן נ' נשיונל קונסלטנטס, פ"ד נב(1) 481 (להלן: "פס"ד נשיונל").  הלכה זו, מאזנת בין שני אינטרסים מנוגדים: מחד, הצורך של מפרק במידע לשם מילוי תפקידו, צורך הנובע, בין היתר, מן הנחיתות האינפורמטיבית, האינהרנטית לתפקיד בשל היותו אדם חיצוני לחברה. ומאידך, החשש מפגיעה אפשרית בזכויות צדדים שלישיים, וניצול לרעה של סעיף זה, בעיקר נוכח זכויות הצדדים השלישיים לפרטיות וסודיות.

על פי פסק הדין, מקנה סעיף 288(א) סמכות לבית המשפט, להזמין לחקירה כל אדם, הנכנס תחת אחת החלופות המנויות בו, או לדרוש ממנו להגיש מסמכים הנמצאים ברשותו והנוגעים לחברה. הסמכות, יכולה להיות מופעלת כלפי ארבע קבוצות בני אדם: כל אדם שהוא (א) נושא מישרה בחברה, (ב) ידוע כמחזיק נכסים של החברה, או חשוד בכך, (ג) חשוד כמי שחייב לחברה כסף, (ד) כל מי שיכול, לדעת בית משפט, למסור מידע בדבר ייזום החברה, ייסודה, מסחרה, עסקיה או נכסיה.